אתה הוא הראשון..(4)

״תפסיקי להשתגע במחשבות ותישבי, תנוחי תירגעי תשחררי הכול בסדר, לא יקרה פה משהו שלא תרצי״ אני מסתובבת בחזרה לסלון ,הוא יושב כשפתח את כל כפתורי החולצה בזמן שהוא מוזג לנו מהשמפניה ״מה אנחנו עושים פה שי??? לאן הבאת אותי כוס עמעמעק!!! לאן? אני בקושי מכירה אותך ,עזוב אני בעצם לא מכירה אותך בכלל, הטלפון שלי נשאר באוטו שם במועדון, חברים שלי עוד מעט יתחילו להתעשת עם זה עוד לא קרה ויחפשו אותי ,שי יש מצב שהם יפנו למשטרה, אמא שלי ואי, אמא שלי כל המשפחה תמות ,לא יודעים איפה אני מה איתי אין לי איך לדבר איתם ,לאן הבאת אותי???״ צעקתי עליו.
הוא נשען אחורה עם שתי הכוסות בידיו מתרווח על הספה העצומה ומסמן לי לבוא לשבת לידו ״בואי אליי קצת בואי, תישבי תשתי אני יסביר לך הכול ,אני אומר לך שוב לא יקרה פה משהו שלא תרצי אם תחליטי לחזור לבית אני יחזיר אותך, תרצי להתקשר למישהו תתקשרי מימני תירגעי, אבל כל זה יתאפשר לך רק אחרי שנדבר נורמלי, בואי אליי״ הוא אומר לי בעדינות הכל כך יפה ומעצבנת שלו באותו הזמן.
״קודם תביא לי להתקשר לחברה להגיד שהכל טוב ולאמא להגיד לה שאני נשארת לישון אצל חברה״ דרשתי כשאני עומדת בפוזה קשוחה ,הוא חייך והביא לי את הטלפון, חטפתי אותו מימנו והתקדמתי לכיוון היציאה לבריכה ״לא לא את מדברת פה לידי״ דביל חשבתי לעצמי ..
״אנג׳ל?״ שאלתי בהיסוס כשענו לי בצד השני
״תגידי את מטורפת אמאלה איפה את לאן הלכת הכול בסדר???״ היא צעקה, ״איפה את לאן הלכת את בסדר?! תחזרי ליאורה רק תחזרי כבר״ הדביל חיכה אותה וצחק ״חיים שלי אני בסדר אל תדאגי תסמכי עליי הכול טוב אני כנראה יחזור מחר לשדרות ונדבר כבר תגידי לכולם שהכול טוב״ אמרתי בקול הכי נמוך שיכולתי להגיד ״מה אבל איפה את עם מי את?״ היא לא הרפתה מהדאגה ״תסמכי עליי אהובה אני ידבר איתך מחר ביי״ וניתקתי ,התקשרתי לאמא שאיתה זה הרבה יותר קל היא לא שואלת יותר מדי ״איפה את מתי תחזרי אוקיי לילה טוב״ וככה זה נגמר ,אח אני אוהבת את זה כול כך!
הסתובבתי בחזרה אליו כשהוא בינתיים נועץ בי מבטים של סקרנות ,השלכתי עליו את הטלפון לקחתי את הכוס שמזג לי והתיישבתי בספה שממולו, הוא הסתכל עליי ברצינות לתוך עיניי ולרגע יכולתי לראות את אותה הבעת כעס שהייתה בעיניו בחניה של המועדון.
״שמעי בא לי לתפוס אותך עכשיו להרים אותך למעלה לחדר השינה לקשור אותך למיטה ולעשות בך מה שאני רוצה, בא לי להוציא את הכעס שלי עלייך מזה חזק, שלא תוכלי ללכת שבוע, אני לא ישקר לך ממש בא לי לעשות את זה ,וקשה להיות חזק מולך ..קשה מאוד״ הרגשתי כבר את הפעימות בחוטיני הקטנטן שלי איך הם מגיעות והולכות, מדמיינת לעצמי בראש את זה קורה ורוצה שזה יקרה, ״לא מעניין אותי שאולי נבהלת אחרי ששכבנו ,שהתחלת להסתבך עם עצמך ואני מתאר לעצמי שזה מה שקרה, היית צריכה לדבר איתי על זה! לבוא אליי כשאמרתי לך ,להכיר אותי כמו שרציתי ,ברחת כמו פחדנית בלי אפי..״
״סתום תפה״ עצרתי אותו מניחה את הכוס בחוזקה על שולחן הזכוכית ״איך אתה יודע לדבר בכזאת עדינות ,כל כך יפה ,אוי היית צריכה לבוא אליי ולדבר איתי על זה״ אמרתי בקול מזלזל ״ברגע שהייתי באה אלייך לבית היית שוב מזיין אותי באלגנטיות שעשית בפעם הראשונה אז אל תשגע לי את השכל עכשיו ,עלק משחק לי אותה פסיכולוג עכשיו חושב שאתה יודע משהו.. לך תנסה את הפסיכולוגיות האלה על השרמוטות העקומות שאתה מזיין לא עליי! אני סיימתי לדבר איתך ובטח שסיימתי להקשיב לך עכשיו או שתזמין לי מונית ואני יסתדר לבד עם הכסף או שתסיע אותי בחזרה למועדון האוטו שלי שם״, אמרתי וקמתי מתקדמת לכיוון המקום שבו הוא הניח את הנעליים שלי ,
״ליאורה שבי חזרה במקום שלך״ הוא אמר ברוגע אני ומרגישה שאם אפעל עכשיו נגדו זה יתחיל להיות לא נעים ,גיכחתי בקול והתחלתי לנעול את העקבים הכואבים בחזרה.
וכמו שידעתי..