סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 13:))))))

"אמא בעבודה, אני יוצא עוד חמש דקות, אה ודרך אגב טרישה התקשרה. יותר נכון, זאיין"
לגמתי מהקפה הרותח, איזה יופי. נשרף לי הפה בגללו, למה זה קורה לי.
-"אחח זה כאב"
"את בסדר?"
-"כן, לגמרי. לך לעבודה"
"כן, אני מאחר" הוא הסתכל על השעון התקרב אלי והביא לי נשיקה במצח, ויצא מהבית.
שחכתי לשאול מה זאין רצה, לקחתי את הפלאפון וחייגתי אליו.
"הלו?" הקול שלו, התגעגעתי אליו.
-"היי זאיין" לקחתי עוד לגימה מהקפה הרותח, הפעם יותר מידי, הפה שלי לגמרי נשרף והספל התרסק על הרצפה.
"ה..יי הכל בסדר?"
-"OH GOD"
"קים?"
-"זאין?"
"אני, אני אתקשר אלייך עוד מעט אוקיי?"
-"אין, אין בעיה" הוא ניתק, הנחתי את הפלאפון על השולחן ונשכתי שפתיים. לקחתי מטלית וניקיתי.

היילי ירדה למטה בזמן שהיא מסדרת את השיער שלה, הסתכלתי עליה מהסלון וחייכתי.
"אני אאחר לעבודה, אני צריכה ללכת, ויש לי היום דייט, אז.."
-"הוו, עם מי?"
"מישהו מהעבודה, את לא מכירה." היא חייכה וסידרה את החולצה שלה.
-"אוקיי, תהני"
היא שלחה לי נשיקה באוויר ויצאה מהבית. יופי, עכשיו אני לבד בבית. התיישבתי על הספה בסלון והדלקתי את הטלוויזיה. ואז שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל, קמתי בעצלנות ועניתי.
-"הלו?"
"ואס הפנין?"
-"התגעגעתי לואס הפנין שלך" העלתי חיוך על פניי.
"אז, ואס הפנין?"

הוא מתעלם?

אחרי כמה דקות השיחה הסתיימה. לצערי
לא היה כל כך מעניין, טוב נו, זה זאיין. ברור שיהיה מעניין, הוא סתם דיבר ואני הקשבתי, כמו תמיד
או שלא

בכל מקרה, התיישבתי במטבח ושיחקתי עם השקיות סוכר הקטנטנות שאני הכי אוהבת, באותו הרגע בכלל לא חשבתי.
אחרי כמה שניות קיבלתי הודעה מג'מה, אחח הארי הארי, המתוק הזה עם הגומות חבל שאנחנו לא בקשר, דווקא יכל לצאת מזה משהו, או שלא…
הסתכלתי על הרשימת הודעות שלי, התקבלה הודעה חדשה מאת אמא. -"השארתי דונאטס ושחכתי להגיד לך בבית, יש לנו שכנים חדשים מתי שתוכלי תדפקי ותגידי שלום, אוהבת אמא xx"

קמתי מהכיסא ישר ונכנסת אל תוך המקרר בשניה, יאמ דונאטס.
לפני שלקחתי ביס נזכרתי שזה לשכנים, טוב נו הם לא ישימו לב אם אקח אחד נכון?;)