זה לא אומר !כלום! פרק 9- שיחה ראשונה עם המלך

סופי:
היום למרבה ההפתעה אני יותר נמרצת מימי קדם. למרות שכל כך לא רציתי להיות. היתרון הוא שלפחות לא קמתי בעוד מקום לא מוכר ולא ידעתי איך הגעתי למצב שבו דווקא נרדמתי.
המלך הסביר לי בכבודו ובעצמו אמש באיזו קומה בארמון המסובך ובאיזה אזור נמצא המתחם שלו. כן, מתחם שהוא אך ורק שלו! טוב, הוא מלך, לא?
נראה אם אני זוכרת… עולים לקומה השלישית בצד המזרחי של הארמון ,מגרם המדרגות הימני. זה נמצא בצד השני שקרוב ל"הרמון הנשים"- ובעצם מצד אחד ניצב ההרמון ומצד שני של המסדרון, בבחירה ללכת ישר מתוך כמה דרכים ותהיות, מגיעים ישירות לדלת ענקית. עומדים שמה זקופים שני שומרים. אני אזהה את האזור בטח לפי הרצפה ,שמכוסה בשטיח אדום ענק שמתפרש על פני כולה.
אני משתדלת לא לפעור את פי ונושכת את שפתי כששני השומרים פותחים כלפי פנימה את שתי הדלתות, שמלבד שהן מפוארות, הן חושפות חדר תואם והמלכותי ביותר שראיתי עד עכשיו. באמצע הצד השמאלי של החדר, על שלוש מדרגות גדולות, מין מלבנים גדולים ושחורים, עומדת מיטת אפריון שעל פי עובייה יש לה כמה מזרנים. המצעים, הכרים הרבים שמונחים בפיזור והשמיכה העבה יחסית לסוף הקיץ, כולם צבועים באדום ועליהם מסתלסלים חוטי זהב שמשדרגים את כל המראה. לצדה מונחת שידה תואמת בצבע שחור, ועליה מתנשאת ערימה של שישה ספרים קצה אחד של החדר מתרחק מקצו השני במרחק של אורך המיטה הגדולה הזו פי ארבעה לפחות. רצפת השיש מבריקה ומתבלטות על חלקה שטיחים פרוותיים שחורים.
ארון רחב מתאים את עצמו ליד מראה גדולה בצורת אליפסה. על הקיר האדום הודבקו שני פסים רחבים בקצה העליון והתחתון שעליהם מסתלסלים גם שם סלסולים מלכותיים.
הדבר האחרון ששמתי לב אליו לפני שבעל החדר הזה העיר דבר-מה הוא החלון. כן, היה שם רק חלון אחד. אמנם הייתי חולמת על חלון כזה שהרוח שנכנסת דרכו תוכל לשאת אותי באוויר, אבל בארמון הזה ראיתי בחדרים אחרים חלונות הרבה יותר ארוכים והרבה יותר יפים. אני רוצה להמשיך ולהסתכל, עוד לא הסתכלתי אפילו על התקרה, אבל המלך עוצר אותי במקומי. "מתרשמת?" הוא צועד קדימה לתוך חדרו. "תאמיני לי, יהיה לך מספיק זמן להתרשם עוד מהחדר הזה- בזמן שאת תכניסי לכאן עגלות מלאות באוכל. ובכל מיני דברים אחרים במקרה שאבקש ממך."
אני מכווצת את גבותיי באי הבנה וסותמת את פי. בעצם משאירה את פי סגור- הדממה כאן שולטת בחדר, ואני זקוקה לאומץ רב בשביל לדבר. "בקרוב תובלי ללאורה, משרתת חרוצה, והיא תסביר לך הכל. את אמורה לנקות כאן, בנוסף. אנא אל תצפי לעוד הסברים ממני, יש לך את לאורה, ולי יש עוד דברים לבצע בכל."
אני מהנהנת ומהדקת את שפתיי, ומבחינה בכך שהן יבשות וסדוקות מעט.
"אני מציע לך להירגע קצת, אני לא נושך. קל להאמין שאת נראית מתוחה." הוא מגחך ומוסיף : "ודבר אחרון: תלמדי לאלף אותו קצת. חבל לו לבזבז את מעט הכבוד העצמי שנותר לו."
מצדו הוא לא צריך כבר לציין את שמו של מטיאס בזמן שהוא מדבר עליו. זו התנהגות מגעילה למלך, עד כמה שאני "מבינה" באיך בני מלוכה אמורים להתנהג, כן?
"כן, אדוני המלך." תשובה טובה, לא? "רק, אדוני המלך, התכוונת למטיאס?"
הוא מצביע לעברי- "כמו שצריך, יפה לך. אני מקווה שאת הנך שונה בהתנהגות שלו ממנו, אחרת…אני לא בטוח שארצה להביע זאת במילים."
"מה, אדוני המלך?"
"איך הגעת הנה?" בלי לענות על השאלה הוא פותח שאלה בפתאומיות . "עד לפני כמה ימים לא מצאתי אותך בסביבתו של הזאב. את חדשה שלו?"
ומה אני אמורה להגיב? "אני חושבת שכן…"
הוא משעין את זרועו על כורסה תפוחה ומשחק באצבעותיו, עדיין זקוף.
יתרון שמתחיל להתחזק אצלי זה היתרון של נעיצת המבטים. בכל הימים מאז שהתחילה ההרפתקה הזו, כולם תוקעים בי את חצי העיניים שלהם. ואני מתחילה ללמוד להסתדר, גם מולו.
חיוך נסוך על פניו- "בואי נקווה שהוא לא מתכוון להעביר מועמדת עוד פעם."
הוא מחייך חיוך צדדי מרגיז, ואני משתהה במקום. באיזו תחרות אני נמצאת בדיוק?
"אני לא מבינה למה הכוונה?" קולי נשמע מיואש. מה עוד אני לא מבינה במלואו? הרבה דברים.
"אם שכחת שנית לפני מי את עומדת, אני מזכיר שכדאי לך לדבר אליי בצורה יפה" הוא מזהיר אותי.
"איך אתה מעוניין שאדבר אליך, אדוני המלך?" אני מגיבה בנימה עצבנית שנדחסה בקולי.
"אני מבין שאינך באמת מהסביבה הזו." המלך מעביר יד על חולצתו המפוארת בעודו מסתכל עליי בגבה מורמת. הפנים האלו בהבעה הזו מצחיקות אותי. אני מחניקה צחקוק באצבעות שמשחקות בפי ובחצי חיוך.
"לזאב האמיץ שלך יצא לא פעם להחליף חברות מהיער השחור הזה שלא כל כך רחוק מכאן. את מגיעה מהאזור?"
"כן…" איני מרוצה כלל מהדברים שאני שומעת על מי שאני מסתובבת אתו בלית ברירה במשך כל הזמן הזה.
אבל! העבודה שאצטרך לעשות כאן תרחיק אותי ממנו קצת יותר משאני יכולה. וזה מצוין!
"אבל אני שמחה שלקחת אותי לעבודה הזאת. אני אשתדל כמה שיותר, אדוני המלך".
הוא מגיב בפנים מרוצות. איזו שיחה מעורבלת… והנה מגיעה- לאורה?
לאורה? איך זה יכול להיות? היא לא הייתה המלצרית, בדיוק מתי שמטיאס חולל מהומה בערב… איזה יום זה היה? כמה ימים אני כבר פה?

~que la lluvia te moja la piel pero nunca el corazon~