love in the city עונה שנייה-פרק 59 ♥

–לכו בהתחלה לרציתי להוסיף–

אמא-'רון, אני יודעת שאתה כועס עליי אבל בבקשה תתגבר על זה ונשב לדבר על כל מה שהיה'
רון-'אין לנו על מה לדבר'
אמא-'רון אני מתחננת שניפגש! אני חייבת להסביר לך'
רון-'אל תדאגי, הבנתי טוב מאוד מהעורכי דין ומאבא. אין לנו על מה לדבר'
אמא-'בבקשה. אני גרה בראשון לציון ב**** 55, תבוא בכל זמן שתרצה.' היא כתבה ולא הייתה עוד הודעה אחריה.
רון בדיוק יצא מהמקלחת וישר יצאתי מהווצאפ ונכנסתי לאיזה משחק.
"שנצא?" הוא שאל.
"כן" אמרתי ויצאנו מהחדר. אכלנו ולא שמתי לב אבל כנראה שכל הזמן הזה הייתי די שקטה, מה שלא מתאים לי בכלל.
"אור משהו קרה?" הוא שאל כשהלכנו ללובי לחכות לכולם.
"רק תבטיח שלא תכעס עליי" אמרתי וקצת הסמקתי.
"מבטיח… מה קרה?"
"ראיתי את השיחה שלך עם אמא שלך בווצאפ" אמרתי די מהר.
"ולמה את כל כך שקטה?" הוא שאל חסר הבנה.
"זה פשוט לא נראלי נכון לא לתת לבן אדם הזדמנות להגיד את מה שיש לו להגיד, בעיקר אם זאת אמא שלך" אמרתי.
"תקשיבי, את לא יודעת את כל הסיפור על ההורים שלי, ואת האמת אני גם לא רוצה שתדעי. אז אל תתעסקי בזה כי גם ככה אני לא רוצה שום קשר אליה" הוא אמר.
"רון… זאת אמא שלך.." התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי:"אני לא רוצה להתעסק בדבר הזה בכלל… אז בבקשה אל תתעסקי גם את" הוא אמר.
"טוב" אמרתי בחוסר רצון וישבתי לידו. לאט לאט כולם הגיעו ויצאנו לחוף ים. הפעלנו שם מוזיקה מהמערכת החדשה של נתי וגיא חחח… והם הביאו גם די הרבה אלכוהול.
"אור באלך להיכנס למים?" דני שאלה אותי.
"סבבה" אמרתי ונכנסנו אני, דני, עדי ואגם.
"עדי לא אמרת שחבר שלך בא היום לפה?" אגם שאלה.
"כן, הוא יבוא לארוחת ערב" היא אמרה.
"כבר באלי לראות אותו במציאות" דני אמרה וצחקנו.
"יש לכן חברים!" היא אמרה.
"זה לא מונע כלום" אגם אמרה וצחקנו שוב.
"על מה צוחקים פה? תשתפו אותי קצת ברכילות" נתי אמר והתקרב.
"Girls only." (רק בנות) אמרתי לו.
"מה זאת האפליה הזאת?!" הוא שאל.
"לא מגלים סודות לאוייב!" עדי אמרה.
"ובגלל זה המצאנו את הדבר הזה שנקרא 'שיחת בנות' " דני אמרה.
"עכשיו ביי" המשכתי את המשפט של דני.
"את האמת באתי לקרוא לכן כי הולכים" הוא אמר.
"לרגע חשבתי שממש התעניינת במשהו שאנחנו אומרות" עדי אמרה.
"תכלס לא מעניין אותי לנתח אסמסים של בנים שכתבו לכן…"הוא אמר.
"תקשיב, אם מישהו כותב לי 'הי' אז זה מאוד מאוד שונה מ'היי'!" אמרתי לו.
"כן… מה שתגידי, זה אולי אומר שהוא רוצה להיפרד ממך כי הוא לא הוסיף עוד י' אחת מסכנה ב'הי'" הוא אמר וצחקנו.
"טוב בואו" הוא אמר ויצאנו מהמים.
"אז לאן הולכים?" שאלתי.
"לבית של חבר שלי" רן אמר. נסענו לבית של חבר של רן והלכנו לגינה שלו. היו שם די הרבה ילדים.
ישבנו בחלק קרוב לבריכה, ואני ישבתי לבד על שפת הבריכה.
"אור רוצה משהו לשתות?" רון שאל אותי.
"לא, תודה" אמרתי לו.
"אל תגידי לי שאת עדיין כועסת עליי בגלל זה" הוא אמר והתיישב לידי עם הסיגריה שלו. מתי הוא יפסיק לעשן?!
"סליחה באמת שאני דואגת לך" אמרתי לו.
"זאת הבחירה שלי, את לא יכולה להגיד לי שאני טועה כשאת אפילו לא יודעת את הסיפור המלא"
"אם תספר לי אז אני אדע" אמרתי לו חצי עצבנית.
"אני לא מתכוון לדבר על זה" הוא אמר גם הוא עצבני.
"סבבה!" אמרתי לו ועמדתי לקום אך הוא החזיק ביד שלי.
"אור זאת הבחירה שלי!" הוא אמר.
"זה לא משנה מה אתה בוחר! העניין הוא שאתה מסתיר ממני משהו אחרי שאנחנו פאקינג שנה ביחד! ולא מסכים לספר לי אותו! חשבתי שאתה כבר סומך עליי!" אמרתי.
"אז תתגברי על זה!" הוא אמר בעצבים ושאף עוד עשן מהסיגריה שלו.
"אז תנסה אתה להתגבר על זה!" אמרתי לו ודחפתי אותו למים. טוב נו, אולי קצת הגזמתי אבל באותו רגע ממש התעצבנתי. מה זה 'תתגברי על זה'?! חוצפן! ועוד שואף מהסיגריה כדי לעצבן אותי!
"אור!" הוא צעק לי ואני המשכתי ללכת מרוצה לכיוון אחר. התיישבתי על כיסא בצל במקום מרוחק והייתי באייפון.
"היי.. סליחה שאני שואל אבל מי את?" איזה אחד שאל אותי.
"אני אור דנינו, אחות של רן" אמרתי.
"אהה סבבה, פשוט מוזר לי שיש מישהו שאני לא מכיר בבית שלי" הוא אמר בחיוך. איזה חמוד הוא.
"חח זה בסדר" אמרתי.
"אז… מה את עושה פה לבד?" הוא שאל.
"התעצבנתי על חבר שלי עכשיו… הוא דיבר אליי קצת לא יפה אז דחפתי אותו למים" אמרתי והוא צחק.
"באמת?! עכשיו אני יודע לא להתעסק איתך" הוא אמר וצחקתי.
"ולמה אתה באת לפה?" שאלתי.
"ראיתי מישהי עצובה שיושבת לבד אז באתי לראות מה קרה" הוא אמר.
"חח אז אני בסדר, תודה ששאלת" אמרתי.
"אין בעיה, ואם באלך אז את מוזמנת לשבת איתנו" הוא אמר. אם אני אלך איתו אז רון יתעצבן יותר(ומגיע לו!), ואם אני אשאר פה אז אני סתם אהיה בודדה. נלך על אופצייה א'.
"סבבה, איפה אתם יושבים?" שאלתי אותו.
"קרוב לפה, בואי" הוא אמר והלכתי אחריו. הגענו למעגל שהם ישבו בו והיו שם עוד ארבעה בנים ושתי בנות שנראו די זונות.
"היי, אני אור" אמרתי והוא הציג בפני את כולם.
ישבנו ודיברנו, אפילו שתינו קצת, ובשעה חמש וחצי לירן קרא לי וחזרנו למלון.
"אור איך הספקתם כבר לריב? רק שלשום חגגתם שנה" דני שאלה אותי.
"הוא סתם מעצבן עכשיו" אמרתי.
"תקשיבי אני יודעת שאני אולי קצת יותר מידי מתערבת לך בחיים אבל אם את רבה כל כך הרבה עם מישהו אז זה אולי אומר משהו על העתיד שלכם ביחד" אגם אמרה ושתקתי. לא היה לי מה להגיב באותו רגע… אולי היא צודקת? אני כבר לא יודעת יותר! במערכת יחסים חייב להיות אמון ושיתוף. ואם אין את זה, אז אני לא יודעת אם זאת מערכת יחסים שהייתי רוצה.
"מה קרה… את ורון רבתם?" אריאל שאל אותי בהתגרות כשישבתי בלובי ופשוט בהיתי בנקודה מסויימת בבר.
"ממש יום חג בשבילך" אמרתי בזילזול.
"נשמה לי אין בעיה אם יש חבר או אין"
"פחח ראינו כמה זה נכון" אמרתי.
"רוצה עוד הוכחה?" הוא שאל בחיוך.
"אריאל תעזוב אותי! הספיקה לי מריבה אחת להיום!" אמרתי והיו לי דמעות בעיניים. למה אני כל כך רגישה?! חשבתי בעצבים על עצמי.
"מה קרה?" הוא שאל ברצינות והתיישב לידי.
"אחרי שנה… לא היית מספר הכל כולל הכל לחברה שלך?" שאלתי.
"תלוי… אם זה יכול לפגוע בקשר אז לא הייתי מספר, אבל אם לא, אז גם אם זה היה ממש נורא, הייתי מספר" הוא אמר.
"אז פה הבעיה… זה לא יכול לפגוע בקשר" אמרתי ולא הסרתי לרגע את המבט מאותה נקודה.
"אז אולי יש סיבה שאת לא יודעת אותה?"
"אין כלום! זאת סתם עקשנות! הוא עומד לאבד משהו מאוד יקר שאני כבר איבדתי ואני לא מתכוונת לתת לו לעשות את הטעות הזאת" אמרתי.
"אז את חייבת לדבר איתו על זה לבד וברוגע, בלי עצבים" הוא אמר.
"נראלי שזה מה שאני אעשה, תודה!"אמרתי חו וחיבקתי אותו בטעות קצת חזק מידי.
"אור אני מבין שאת קצת בודדה אבל אני רוצה לנשום" הוא אמר ואני ישר שיחררתי אותו וצחקתי.
"אבל אתה לא חושב שהוא יהיה קצת עצבני אחרי שדחפתי אותו לבריכה?" שאלתי.
"את מה?!" הוא נדהם. "הוא ממש עצבן אותי עם הסיגריה שלו והכל אז דחפתי אותו" אמרתי ואריאל צחק.
"טוב אז אולי כדאי שתחכי קצת עד שהמתחים ירדו" הוא אמר וצחקנו.