עיניים ירוקות

שיערו הזהוב נח על הכרית באי סדר. כמה קצוות עיטרו את מצחו. הזזתי אותן בעדינות ועטפתי את ידו באצבעותיי, נזהרת שלא להעירו
ריח הבושם המר שלו התערבב עם ארוחת הבוקר ולמרות שאיננו מכירים, הכרנו אחד השני יותר מאי פעם.
נאנחתי בשקט, ומצמצתי בעיניי, מנסה לסלק את הלחלוחית שעלתה ברוב חוצפתו ממעמקי הנשמה. חיוך נוסטלגי נמתח על שפתיי היבשות והסדוקות מרוב שנהגתי לנשוך אותן בלי הפסקה. הוא היה מעיר לי אותן כל פעם, מכווץ את גבותיו הבהירות ומשלב ידיים בכעס.
פניו היפות היו מתרככות כשפסקתי עם הדימום שהחל בשפתי התחתונה. הוא היה מניח אצבע על מקור הדם ומנשק את שפתיי בעדינות
בלעתי את הגוש שחסם את גרוני. שפתי התחתונה רעדה ומצמצתי ביתר מהירות. דמעה אחת הספיקה לברוח מבעד לחומות החזקות שהצבתי.
הדבר האחרון שציפיתי לו קרה. יד קרה נגעה בלחיי. מבטי תר בחדות אחר מקור המגע. עיניים ירוקות ומחייכות הביטו בי, מלאות שאלות
מלא שאלות, ואין תשובה אחת