התקווה
שמש דוממת בים אדום טובעת,
וסהר חצוי אל רקיע טיפס ועלה.
אותם הרגעים שהעלו חיוך בליבי התנדפו ונגוזו.
טרם ידעתי, האין הם היו אשליה?
אך לבטח אדע, ולא אכנע,
אכנע לכאב שבפתח.
כי לכל הדברים הקשים – זמן קצוב.
התקווה קיימת לנצח.
ודרכי מתמשכת, המסלול מתארך.
ולא פעם מכשול מבלבל.
ואיש לא ידע, איש לא יבין,
לאן עוד השביל יתפתל?
וימי סגריר, ואין לי מכיר
– אדם שיאמר מי ומה.
ושוב שמש דוממת בים אדום.
ושוב טיפסה הלבנה.
אך לבטח אדע, ולא אכנע,
אכנע לכאב שבפתח.
כי לכל הדברים הקשים – זמן קצוב.
התקווה קיימת לנצח.
תגובות (4)
אהבתי… מאוד!
אני חושבת שמיותר לציין שיש לך כתיבה נפלאה ואתה משתמש בחרוזים נהדר. יש לך פשוט "חוש" לשירים נקרא לזה ככה חחח, אתה כותב שירים בצורה מקסימה.
אין לי כמעט שום ביקורות, באמת שהיה כיף לקרוא.
רק מלבד דבר אחד-
בבית השלישי הרגשתי שיש משהו קצת לא זורם בקריאה. אני חושבת שזה בגלל ששכחת להכניס שם חרוז לשני משפטים. זה היה בכוונה?
בכל מקרה, אהבתי מאוד מאוד! 5+ (:
אה… לא. כנראה זה הסתדר לי על הלשון כשכתבתי..
אני אשאיר את זה כך.
אבל תודה על התגובה! (על כולן… :) )
סתם מגניב אותי איך שזה מתקשר לקהלת בקטע של יום הולך ויום בא והמחזוריות של החיים … כך שאמנם שירך נוגה אך לעומת קהלת יש בו תקווה.
אני אישית אהבתי מאוד, הקריאה מאוד מאוד זורמת ונעימה.
אמנם אהבתי את כתיבתך מההתחלה אך היא זורמת באותו וייב מהבית השני והלאה, והבית הראשון לפיכך מרגיש לי קצת מנותק. כמו פתיחה מנותקת. אולי כדאי לבדוק את זה או לחילופין להיות מודעים לכך ולאהוב את הבית הראשון גם ככה.
אמממ… דווקא אהבתי את הבית הראשון.
ואכן נתתי בשיר מקום גם לתקווה ולא רק לכאב..
תודה לך על התגובה!!