הסוסים
כמו סוס מרוץ, מי שסבור כי הוא מבין משהו בכלל, יכול להסתכל הצידה אל הסוסים האחרים שנמצאים בשלבים אחרים של המרוץ. אם הוא בעל תבונה בכלל, הוא ילמד מיד כי כל ההבדלים בין הסוסים ובין המסלולים הינם קונטינגנטיים לחלוטין, וכי למעשה אינם אלא התגשמות של אותה מהות אחת. שהיא עצמה, המהות הזאת, כמו קובייה שיכולה ליפול על פאה זו או אחרת, אך הקובייה עצמה נשארת זהה.
באופן כזה, כשההבדלים הקונטינגנטיים נעלמים במעין סימאון, נותרים כל הסוסים זהים, וכך יכול הסוס שלנו לנבא את העתיד ואת העבר ואפילו את ההווה. לאורך המסלולים, הסוסים האחרים פזורים בכל שלבי ההתגשמות, ואז ע"י התבוננות אחורה יכול הסוס לראות את עברו, וע"י התבוננות קדימה יכול הסוס לראות את עתידו, עד לנקודה בה נופלים כל הסוסים מצוק.
הוא ירוץ וירוץ ויצפה שהצוק יגיע, ורק כשהצוק לא יגיע, הסוס יבין ידע שהוא היה שרוי באשליה כל הימים. הוא הרשה לעצמו את השיטיון של ההנחה שמה שהיה רקע, היה יכול להעיד משהו עליו עצמו, על חייו. הוא יצחק על הזהות המדומה, הנפשעת בין הסוסים. ויצחק על הימים של השיטיון, בהם שום דבר אינו נוסף ואינו נגרע.
תגובות (4)
אני חייבת לציין שלא הבנתי לא את המסר ולא את הרעיון שזה כמעט אותו דבר
אבל יש לי תחושה שהרעיון ממש מגניב אז אם תוכלי להאיר את עיני? אני ממש אשמח
יוקי
יוקי, זה סתם רעיון שהוא קצת מסובך להסביר. וגם די מפגר.
אפשר להגיד שאנחנו יודעים שאנחנו נמות רק על סמך תצפיות על אנשים אחרים שמתו. ואז אנחנו חושבים שאם זה מה שקרה להם, זה יקרה גם לנו, וככה העולם פועל. אבל זה עוד לא קרה, והסיפור טוען שזה גם לא נכון.
ואז אפשר להשליך את הרעיון הזה לא רק על מוות, גם על הרבה דברים אחרים.
אז באופן כללי, אנחנו מסיקים מסקנות לגבי עצמנו על סמך מה שאנחנו רואים באחרים, ומניחים שאנחנו כמוהם. ולא בהקשרים של דברים יומיומיים כמו תכונות ומעשים, אלא בהקשר של דברים מהותיים כמו נשמה ומוות ומציאות וזמן וכדומה.
הרגע בו הסוס ממשיך לדהור ומבין שהוא לא הולך להגיע אל פגישת הצוק, חייב להיות רגע ממש יפהפה. אני יכולה לדמיין את הצהלה שלו כמעין צחוק. האלוהים מתחנן והסוס צוחק. זה מזכיר לי חלום ממש קריפי שמישהו אמר לי שהיה לו.
בכל אופן הרעיונות בהם השתמשת בשביל לתאר את הקטע הזה (ההבנה של הקטע לא הכתה בי מיד. גם לא ראיתי את ההסבר שלך. היא חלחלה ממש לאט כשחזרתי לקרוא אותו פעמיים אחרי) אני חושבת שהם מאוד יפים. כי הם פשוט מסתכלים על הנושא בצורה מעניינת. אני חשבתי למשל שמירוץ סוסים, אחרי שהבנתי את הקטע, זה רעיון טוב כי כשהם רצים אז אי אפשר לדעת מי יגיע ראשון. הם נראים אותו הדבר. חוץ מצבע- אבל זה לא מהותי. וחוץ מאלף זוויות פרסות שונות ודברים קטנים בסיבולת ובשריר ברוח ובמזל שאנחנו לא רואים ולא מחשיבים.
אני דווקא חושבת על הקטע הזה ככה- הוא מדבר על שני מצבים. הראשון זה כמה מגוחך להסיק מסקנות על החיים על פי נטיב של אחרים. כי למרות שכולנו די אותו הדבר ורק הפנים של הקובייה נראות כאילו הן משנות משהו… אנחנו שוכחים כמה שינויים כאלה יכולים להיות דרמטיים. לכן יש בזה גם משהו שלילי וגם חיובי. המצב השני הוא מצב בו מדובר על מוות וזמן ודברים כאלה. שזו השוואה. כאילו זה טוב שאתה לא עובר דברים בדיוק כמו כל אחד אחר, זה טוב שסוס אחד מנצח במירוץ ואחד אחר לא מגיע לצוק ויש סוס שהתהפך על הראש- כי זה בדיוק כמו להרגיש את הרגע המדהים הזה בו כולם מתו. ואתה לא. ואתה לא חייב להסיק שום דבר רע על החיים שלך בגלל החיים שלהם. כמו חופש מוחלט.
אז הייתי עובדת ומחדדת את הרעיונות בקטע הזה כדי שקריאה ראשונית תהיה פחות מעורפלת ויותר תרביץ לנו את הכוונה.
כתבת את זה מקסים. וגם הבנת את הרעיון יפה.
זה סתם שרבוט שעלה בי בעקבות קריאת ספר. ממש לא מושקע ולא מעובד, וזה היה צריך להיות הרבה יותר ציורי. היה יכול להיות הרבה יותר טוב :)
לא חשבתי על החופש שמרגיש הסוס, אבל זה באמת חופש. צהלה חח.