הוא מסוכן,והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 4

פרק 4: "איימי"
כל הלילה לא ישנתי,התהפכתי במיטתי בכל דקה כדי לנסות למצוא תנוחה טובה לשינה ועדיין לא הצלחתי להירדם.
מוחי היה אפוף מחשבות על גייל הוא ילד משונה ומפחיד וכל מה שאני מצפה לו שהוא כבר ייצא ממחשבותיי.
השעון המעורר שלי צלצל והעיר אותי משעת שינה נעימה.
עיניי היו נפוחות ואדומות מחוסר שינה ועיניי רק איימו להיסגר ואין שום סיכוי שאמא שלי תרשה לי להישאר בבית לאחר שאתמול קיבלתי עונש אז זה אומר שאני יהיה חייבת ללכת לבית ספר.
נאנחתי בתסכול והתקדמתי בגב שפוף אל המקלחת,מתארגנת אל בית הספר.
כשסיימתי להתלבש ולארגן את התיק הרגשתי ערנית יותר אך עדיין לא מספיק.
צלצול של הודעה נשמע מהטלפון שלי ואני הוצאתי אותו מכיסי בהתרגשות.
"חיימשלי חזרתי לארץ אתמול בלילה ולא התקשרתי כי לא רציתי להעיר אותך. תהיי מוכנה אני באה לאסוף אותך היום, נשלים פערים." כתבה לי חברתי הטובה איימי גורמת לי לצווח בשמחה,אני חושבת שזה הדבר הכי משמח ששמעתי עליו השבוע.
"מה יש לך קוף תשתקי קצת." אמר אחי הקטן,משפשף את עיניו נראה כאילו התעורר רק עכשיו.
"ביי ג'ונתן" אמרתי לו טורקת את הדלת בפרצוף שלו מצחקקת מעט,הידיעה שאיימי הולכת לבוא שיפרה בשנייה את מצב רוחי.הרמתי את הטלפון והתקשרתי אלייה במהירות.
"איימיייייי התגעגעתייי" צעקתי לה לתוך הטלפון שומעת אותה צוחקת מהצד השני.
"גם אני אלייך מאמי, אני שתיי דקות אצלך רדי למטה." אמרה לי ואני תפסתי את התיק במהירות וירדתי למטה לוקחת ארוחת בוקר ומודיעה לאמא שלי שאני לא נוסעת איתה היום.
צפירה נשמעה מחוץ לדלת ויצאתי במהירות לבחוץ, רואה את איימי יושבת בתוך מכוניתה השחורה נינוחה על המושב, שמשקפיי שמש שחורות יושבות על אפה, מחייכת לי את חיוכה הטוב והמוכר כל כך, לראות אותה כמעט גרם לי להתייפח בשמחה.
"איימי." אמרתי לה מחבקת אותה בחוזקה וכך גם היא, התגעגעתי אלייה כל כך היא הייתה איזה חודש בספרד השאירה אותי כאן בפיניקס לבד.
"איך היה? נהנית שם? הכרת איזה בחור חתיך?" שאלתי אותה ישירות,השאלה האחרונה הצחיקה אותה מעט.
"רגע חכי תני לי לראות אותך," אמרה לי מורידה את משקפיים הגדולות מעינייה,ונותנת לי לראות את עינייה החומות החמימות.
היא סקרה אותי מלמעלה עד למטה.
"אל תעשי את זה." אמרתי לה ברטינה, היא הזכירה לי את הפעם הראשונה שבה פגשתי את גייב.
"סליחה שכחתי שאת שונאת שבוחנים אותך אבל תראי איזה יפייפיה נהיית." אמרה לי מחייכת אליי חיוך גדול.
"מי שמדברת." אמרתי לה והסתכלתי עלייה שיערה החום ומתולתל ארך והגיע לה עכשיו עד סוף עמוד השדרה,היה נראה שהיא גבהה גם. היא נראתה שונה מאוד מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה.
היא ביטלה את דבריי עם ידה, והחלה לנהוג.
"אז ספרי לי.." החלה להגיד.
"מי זה הבחור שבגללו את נראית כל כך עייפה?" שאלה אותי מחייכת.
הסתכלתי עלייה בפליאה ובלחיים מעט סמוקות והדבר היחיד שראיתי זה חיוך קטן על קצות שפתייה.
"את מכירה אותי כל כך טוב." אמרתי באנחה.
"טוב אנחנו מכירות מאז שהיינו בנות שנתיים, איך לא." אמרה לי חושפת את שינייה הלבנות כשחייכה.
"אל תשמחי כל כך מהר,הוא נוראי אני לא מבינה איך התאהבתי בו." אמרתי לה מסתכלת מחוץ לחלון בכול הבתים שחולפים לצידנו.
"מה קרה?" שאלה וחיוכה נמחק מפנייה וגבותיה עלו בשאלה.
"הוא בן אדם אלים ואני חוששת שיש לו פיצול אישיות, וגם עם אני יירצה להיות איתו אני לא יוכל כי לא סובל אותי.
הוא ניסה מעשית להוכיח לי שהוא בן אדם מסוכן,וגרם לי לפחד ממנו פחד מוות ועכשיו כל מה שאני רוצה לעשות זה למחוק אותו מהראש שלי, אז אפשר בבקשה לא לדבר עליו?" שאלתי אותה מיואשת, ונראלי שדיברתי מהר יותר משהיא יכלה להכיל את דבריי.
היא שתקה כמה זמן ולפתע קולה הפר את הדממה.
"בסדר," אמרה בשקט אך ראיתי על פנייה שהיא מודאגת.
נשפתי את כל האוויר שעצרתי בתוכי בהקלה.
" ואת תספרי לי מצאת מישהו שם בספרד?" שאלתי אותה מנסה להעביר את נושא השיחה אלייה.
היא חייכה חיוך קטן ולא אמרה כלום.
פערתי את עיניי וחייכתי חיוך גדול.
"לא נכון, ידעתי." אמרתי לה בניצחון.
והיא רק המשיכה לחייך מסיעה אותנו אל תוך חניית בית הספר וחונה.
"מי זה?" שאלתי אותה מבקשת לדעת, אך היא יצאה כבר מהמכונית בטריקת דלת.
יצאתי אחרייה במהירות טורקת גם את את הדלת.
"מי זה?" שאלתי אותה שוב ידעתי שהיא מתה להגיד לי.
"סתם מישהו שטס איתנו, והיינו ביחד כל הטיול ואני חושבת שאני מאוהבת בו,אבל זה לא יכול לקרות בינינו." אמרה לי מאוכזבת משפילה את מבטה לרצפה בעת שהיא הולכת.
"למה לא?" שאלתי אותה מצמצמת את עיניי.
"יש לו חברה." אמרה באכזבה.
"הם ייפרדו," אמרתי לה בטוחה כמו חוזת עתידות.
"לא יודעת הוא נשמע דיי מאוהב." אמרה לי.
"תני לו שבוע והוא כבר יבין בעצמו שהוא מאוהב בך." אמרתי לה, והיא הנהנה בקצרה.
היא סקרה את חצר בית הספר.
" אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל התגעגעתי למקום הזה." אמרה לי צוחקת ואני אחרייה.
לפתע היא הפסיקה והסתכלה על מישהו מעבר לכתפי.
היא תפסה את ידי בחוזקה וגררה אותי אחרייה.
"איה,איה." אמרתי לה מתלוננת.
היא עזבה את ידי.
" אני יודעת שאת לא רוצה שנדבר על זה אבל בבקשה תגידי לי שהילד שנועץ בך מבטים לא הילד שסיפרת לי עליו." אמרה לי מתחננת בולעת את רוקה במאמץ.
הסתובבתי באיטיות ופגשתי עיניים אפורות עמוקות שננעצות בי מעבר לקצה השני של הבית ספר.
לחיי הסמיקו מעט כשראיתי אותו אבל נזכרתי במה שהבטחתי לעצמי, אני הולכת להוציא אותו מהראש שלי.
הרמתי לו גבה בשאלה, אך הוא לא התייחס והמשיך לנעוץ בי מבט עמדנו ככה כמה דקות עד שאני שברתי את הנעיצת מבטים הזאת והפנתי את מבטי בחזרה אל איימי,מרגישה את עיניו ננעצות בגבי.
"זה הוא." אמרתי לאיימי באישור ופנייה החלו להחוויר כנראה היא מכירה סיפורים עליו עוד יותר טוב ממני.
"תתרחקי ממנו, את לא יודעת כמה דברים מספרים עליו את חייבת להתרחק ממנו,אני לא יכולה לספר לך מה אומרים עליו כי נשבעתי וגם כי זה יפחיד אותך מאוד, אבל הוא לא שיקר לך הוא באמת מסוכן." אמרה לי מסתכלת עליי בעיניה החומות בדאגה.
" אני אתרחק ממנו." אמרתי לה לאחר כמה זמן. ראיתי אותה נושמת בהקלה, כמה חבל שבאותו רגע ידעתי ששיקרתי לה.
אני לא יצליח להתרחק ממנו הרצון להיפגש איתו מכלה את כל הפחד ממנו,אבל גם רציתי יותר מכול לדעת מה הוא עשה שאפילו חברתי הטובה לא רוצה להגיד לי,אני הולכת לברר על זה מה הוא עשה כל כך נורא שכולם מפחדים ממנו בבית הספר הזה.
כנראה שהשאלה הזאת תרדוף אותי עוד הרבה זמן.