סבא ז"ל

זהו חיים שלי …הכהן שלי.. הקדוש שלי..
אחרי חודש שיכולתי רק לדבר אלייך בלי שתענה .. אנחנו נפרדים.. מקווה שלא להרבה זמן..

סבא יקר שלי , אבא ואלוהים שלי..
הצלחתי לגעת בך פעם אחרונה.. לחבק ולנשק..
לא אשכח אותך אהבה שלי
תודה על כל העולמות שנתת לי, את הילדות היפה שבזכותך התקיימה,
על האושר שהחיוך האלוהי שלך גרם לי כל פעם מחדש, על הביטחון שנתת לנפשי.
מודה אני לאל על המתנה שניתנה לי להיות חלק מדמך וממשפחתך ומשם משפחתך, אתה כל הטוב שידעתי ..
התגעגע לעינך הכחולות והקטנות שדרכן הצלחתי לראות את הרוגע והשלווה ולידייך החמות שריפאו כל עצב ויאוש בליבי.. לקולך החלש שהיה מרעיד בעוצמה כל נים בגופי..

עכשיו שהחזרת את הפיקדון לבורא עולם, אני מרוסק ולא מצליח לקבל את הפרידה שלנו
נשארתי גוף ריק וכאב בלתי נסבל,אני חלול וחסר תחושה
הנפש צורחת לאלוהים ואין מענה
איתך הלכו השורשים שלי וכל מה שהכרתי עד היום

מי יאהב אותי כמוך? מי??? ללא תנאים וללא גבולות!
אתה המשפחה היחידה שהייתה לי ולא תיהיה אחרת עד שהקים אותה בעצמי.. את ילדי אם יהיו וכאשר.. אחנך בדרכך! אקרא על שימך! אספר ואהלל אותך בפיניהם כל עוד נשמתי בי!

קדוש שלי.. בנשמתך ובגופך היית קדוש… ותישאר קדוש גם לצד כיסא האלוהים, תיהיה מלאך חופשי ללא כאב ודאגות, ללא מגבלות.. ואחרי 15 שנה בלי סבתא, סוף סוף תיפגשו ותיהיו יחד ותמשיכו את הספירה שנעצרה ב 48 שנים של אהבה יחד… והיא תוכל להמשיך לקלל אותך מאהבה ואתה תזרוק לה עקיצה ברומנית.. תגיד לה שאני אוהב אותה!!! ולרגע לא שכחתי אותה.. את הצביטות שלה .. ואת השיער האדמוני שסימל בעיניי את אש החיים והרצון להנות מהם.. ותן לה מה שתמיד היא הייתה מבקשת ממך.. נשיקות.. שלטענתה התקמצנת קצת לתת..

לא אשכח את הילדות שהענקת לי, הטיולים והימי כייף המושקעים, הנסיעות לקיבוץ גבעת חיים והמסגרייה שהייתה רק שלך.. שם חלמתי להיות כמוך, כל כך אהבתי לראות אותך עובד עד ששיעמם לי ורצתי לבריכה להנות קצת .. הנסיעות על הטרקטורים שנראו לי אז כמו מפלצות שרק אתה שולט בהן , הסיבובים ברפת והמשחק עם הפרות, החליבה יחד..
החזרה מבית הספר שאתה מחכה לי בשער הבית והמרק ירקות החם כבר רותח על הגז, רק ביקשת שהתקלח ואז ישר למיטה הענקית שלך ושל סבתא עם הסדין חימום בצד שלך שרק מחכה שאסיים להתקלח.. זוכר שאז ישנתי הכי טוב.. כמו בחלום..

לא אשכח גם את השנים האחרונות שלך בבית, שראיתי איך מחייל חזק נהיית שבר כלי , הרגליים כבר בגדו בך ונדרשנו ללכת בחיבוק צעד צעד עד המיטה, שסעדתי אותך לילה לילה, שהפכתי אותך מצד לצד כל כמה שעות בלילה , שעזרתי לך לקום מהמיטה ללכת לשירותים ובחזרה..
כל יציאה מהבית אז הייתה מוגבלת לשעות מסויימות.. 23:30 למיטה ואז אני יוצא להתאוורר קצת וחוזר ב 02:00 כי זאת השעת שירותים , ואז אני מתאוור שוב וחוזר ב 03:30 להפוך אותך צד .. לא העזתי לא להגיע בשעות האלה .. זה היה בשבילי כמו לנשום..
שהייתי תופס אותך בוכה כאשר אתה ניסית ולא הצלחת לבד, אף פעם לא נכנעת! למרות שלפרקינסון היו חוקים משלו.. אתה עדיין ניסית.. וניסית..
זה שבר אותי אבל לפחות יכולתי לתת לך טיפה בים ממה שאתה נתת לי..
תמיד ביקשת לפני השינה שאסדר לך את הכרית בין הרגליים.. בדיוק כמוך אני ישן כך מילדות ועד היום..
הלכת בגיל 93, גיל של צדיקים, עד חודש לפני היום, יום מותך, היית צלול ומבין.. מקווה שתזכור את הנשיקות שנתתי ותיקח אותם איתך למעלה למזכרת ואת הדמעות עכשיו שזולגות תשאיר לנו.. קח רק את החיוכים.. את הצחוק והשמחה.. ותגיד לאלוהים בשמי שאתה הבריאה הכי טובה וחכמה שהוא אי פעם יצר ואת התבנית שבא נוצרת הוא שבר.. לא יהיה כמוך קדוש שלי.. לא רק לי גם לו כבורא..