אני הילדה

אני הילדה-
אף פעם לא הייתי הילדה האמיצה.
ואם כן, זה היה זיוף מוחלט; כי אני לא כזאת.

אבל אני יודעת מה אני כן:
אני ילדה שמוותרת בקלות – לא משנה כמה אותו הדבר היה חשוב לי.

אני ילדה סלחנית – למרות שבתוך תוכי המעשים והמילים שנאמרו לעולם לא ימחקו.

אני ילדה שקשה לה להיות כנה – כי אני מפחדת לפגוע באנשים.

אני ילדה שקשה לה לעמוד על שלה – כי אכפת לי ממה שאחרים חושבים.

אני ילדה רגישה – כי אני סוחבת כל כך הרבה שלפעמים לבכות זה המעשה האמיץ ביותר בעיניי.

אני ילדה בודדה – כי לפעמים אחרי הכל, אני צריכה להיות כנה באופן מלא עם עצמי, ולדעת מי אני.

ולפעמים? אני לא יודעת מי אני, כי אני בשלבי ההבנה.
אבל רוב הזמן, אני כן יודעת מי אני;

אני הילדה. הילדה הסלחנית, הוותרנית, חסרת עמוד השדרה, הלא כנה, הרגישה והבודדה.
אני לא גאה בכמה תכונות שגרמו ויגרמו להרס עצמי, אבל אני שלמה איתם.
ואני שלמה עם עצמי.