איתו, לבד או ביחד

איתו, זה מרגיש מיוחד
מיוחד כזה שאי אפשר להסביר באותיות
רק לחוש ולהרגיש.
את מעבירה יד על עורו
החלק, והלבנבן והאשכנזי.
נשימותיו נעימות לך באוזן
ואז הוא מסתכל לך בעיניים.
ממש בתוכן.
והעיניים שלו תכלת
נעימות למראה.
את מחייכת חיוך ביישני מטריד וקסום להחריד
אבל הוא מכיר אותך אז
בסדר
ואז את חושבת
איזה כיף שיש אותו
איזה כיף שהוא כאן. איתך. בחדר הזה. בעולם הזה.
הוא לא שלך, את יודעת
את רוצה שהוא יהיה שלך? שאלה טובה,
אבל זאת לא באמת אהבה
זה משהו אחר.
די דומה אבל לא.
יחד,
זה שניכם במסע.
המסע המשותף שרק אתם יודעים,
מכירים ומבינים.
והמסע המרגש הנעים הטוב המסעיר המהנה והמסחרר הזה יסתיים מתישהו
כמו כל דבר בחיים.
מתי? לא ידוע
אבל אני מניחה שבקרוב.
את בטח תתגעגעי לזרועות שלו
הזרועות הגבריות והבטוחות שבהן נהגת לאחוז
וללטף
בטח תתגעגעי לפלאפל והעמבה בשמונה בערב
בטח תתגעגעי לשתיקות היפות ולמבטים המצחיקים והטובים
בטח תתגעגעי לצ'יפס היבש בתנור
בטח תתגעגעי לשפתיים הרכות והבשרניות שלו שתמיד הן בטעם יין פירותי
בטח תתגעגעי ללבוש את הבוקסרים שלו של קלווין קליין עם הפתח מקדימה
בטח תתגעגעי לאוסף הדיסקים שלו שאת כל כך אוהבת לשמוע או סתם להסתכל על העטיפות
בטח תתגעגעי לבדיחות החולניות שלו
בטח תתגעגעי לאנרגיות ההזויות שלו בלילה
בטח תתגעגעי לחפירות פוליטיקה שלו
בטח שתתגעגעי
אולי גם אליו. אפילו.
אל תחשבי על זה עכשיו,
תהני מהרגע
כמו תמיד