משלי הנבוכים. חכמי האוושלהמת
במדינה רחוקה, מעבר לים חיו אנשים מאושרים. הם חיו בבתים יפים בעיר בצורה. עסקו במלאכה, גידלו ילדים, פיתחו ולמדו חכמות שונות. הם היו אנשים טובים וחכמים.
בעיר הרחוקה חיו גם חכמי האוושלהמת. חכמת האוושלהמת הייתה ידוע לקומץ של אנשים, אשר שמרו עליה בקנאות ובמסירות נפש. מייסד החכמה, החכם ליסך, אמר לתלמידיו הראשונים, שאם תופץ חכמת האוושלהמת, תיחרב העיר, ולא יישאר בה מאומה, למעט הנמלים.
מדור לדור התגלגלה חכמת האוושלהמת בין תלמיד למורה, וכך המשיכה העיר להתקיים. חכמי האוושלהמת פיתחו שפה מיוחדת, שהיית ברורה רק להם. כך הייתה נראית השיחה בין שני חכמי האוושלהמת:
– כשפלדפון מתחבר לפקנטים, טבריקים משפחדים ואמוקים טופחים.
– אבל איך זה יכול להיות? הרי גם אם אמוקים טופחים, זה לא מחייב את טבריקים להשפחד.
– לא משנה באמת אם טבריקים השפחדו. העיקר שפלדפונים יתחברו לפקנטים.
כך יכלו חכמי האוושלהמת לשבת ולהתווכח שעות על גבי שעות. אף אחד באמת לא ידע על מה מדברים חכמי האוושלהמת, אבל מי ששמע אותם התמלא התפעלות מעומק דבריהם ומחכמתם.
עם השנים, את העיר הרחוקה, שבה חייו חכמי האוושלהמת, פקדה מלחמה עזה. בגבורה נלחמו אנשי העיר באויביהם אשר צרו על העיר. ומה עשו חכמי האוושלהמת? הם המשיכו לשבת ולדון בהשתפחוד הטבריקים.
שאלו אנשי העיר את חכמי האוושלהמת:
– מדוע הנכם יושבים ודנים בהשתפחוד הטבריקים, ואינכם נלחמים באויבינו הצרים על העיר?
ענו חכמי האוושלהמת:
– אנו מחברים בין פלדפונים לפקניטים, וכך עוזרים לכולם לנצח במלחמה. רק זה יביא לנו את הניצחון.
אף אחד באמת לא הבין למה הם התכוונו, אבל היה ברור לאנשי העיר שמדובר אולי בדברים נשגבים מבינתם, אך חכמים ומשמעותיים מאוד.
לבסוף הניסו אנשי העיר הרחוקה את אויביהם. הם חגגו את הניצחון בעוגות טעימות, יין קר וריקודים בתוך ההריסות של העיר. העיר הייתה חרבה. לא היה בית שלא נפגע ואנשי העיר הבינו שכעת מחכה להם מלאכה רבה בשיקום העיר.
והנה אמר אחד מאנשי העיר , שמאוד התפאל מחכמת האוושלהמת:
– נצחנו בזכות החיבור בין פלדפונים לפקניטים. אולי, אם כולנו נעסוק בחכמת האוושלהמת, העיר שלנו תבנה מעצמה?
פנו אנשי העיר לחכמי האוושלהמת וביקשו ללמד את כולם רזי חכמתם. חכמי האוושלהמת שכחו את האזהרה של החכם ליסך, שלא להפיץ את חכמתם ברבים, בכדי שהעיר לא תחרב. הם החלו ללמד את חכמת האוושלהמת לכל הדורש.
פסקו אנשי העיר לעסוק בשיקום עירם. לא עסקו במלאכות או חכמות שונות. לא גידלו ילדים ולא בנו בתים. הם ישבו וימים שלמים דנו בפלדפונים, פקניטים והשתפחוד הטבריקים. וכך הלכה ונעלמה לה העיר, עד שנשארו בה רק נמלים.
תגובות (8)
אוי, חחח באסה…
צריך להביא להאוושלהמת האלה עונש!
איך יכלו לשכוח את אותה ההבטחה של החכם ליסך??
ושוב הנה עוד משל שאהבתי חחח
ודרך אגב… אתה ממש מזכיר לי מישהו!
אין לי מושג מי…
אוף… באסה שאני לא מצליח לעלות על זה חחח
בקיצור המשל היה פשוט מהנה לקריאה:)
תודה רבה. אגב, "ליסך", אם לא שמת לב, זה "כסיל" בהיפוך :)
חחח אוי מגניב…
ידעתי איכשהו שהמילה הזאת מוכרת לי חחח
אוושלהמת = תמה לשווא (יעני, שואל שאלות אידיוטיות :) )
חחחחחח
ואני חשבתי בכלל "האב של המת"…
חחחח אחלה של שם….
ואני כמו סתומה שוברת את הראש איך לקרוא את זה נכון חחחח
avshalhemet
כן תודה, אלון…….
חחחחח עליתי על זה כבר לבד….
אני לא עד כדי סתומה! חחחחחח
והיי…
יש מצב לעוד משלים בזמן הקרוב??
סליחה, לא התכוונתי להעליב. בהחלט יש. אבל זה הרבה תלוי ב"מוזה" :))