שכונה פרק 49

פרק 49: "מקווים להישאר"

"תחזרי לעבוד כפרה" ריטה אמרה בקול אימהי. היא הנשמה של המקום הזה וכמה שהיא יחסית מבוגרת ממני,יש לה נשמה צעירה.
"אוקי" מיללתי. התעשתי על עצמי וחזרתי לתפקד.
לקחתי סמרטוט וניקיתי הקפה הטורקי שנשפך.
"היי מאמי את בסדר?" ידו של אסף תפסה במותני
"בטח למה לא?" אמרתי וחזרתי לעבר המטבח.

באיזה שהוא מקום,לא הייתי בסדר.
שום דבר לא היה בסדר..
כבר נמאס לי לשים מסכה ולהראות שאני חזקה.
אבל אני לא,אני חלשה ורק אני יודעת את זה.
כל יום אני מראה ביטחון עצמי ובכל לילה אני בוכה לה'.
אנחנו בחיים לא נעבור את זה
בחיים לא נצליח..
אבל תמיד יש תקווה,
שאולי,בסיכוי הכי נמוך..
אנחנו נישאר בבית המתפרק שלנו,
בשכונה הכי לא מפוארת,
פארקים עם המתקנים הישנים,
אבל שם אנחנו רוצים להישאר..
שם אנחנו מקווים להישאר!

"פיצה משפחתית" חזרתי על דבריה של אישה שבחרה מהתפריט
"אמא עם זיתים" צעקה הבת שלה
"שמעת אותה" חייכה אליי וחייכתי בחזרה
"אז חצי תירס וחצי זיתים?" שאלתי לאחר שהבטתי במה שכתבתי
"כן" חייכה
"משהו לשתות?" שאלתי
"קולה" לקחתי את התפריט שלה ושל בעלה והתקדמתי לעבר הקבלה ושמתי שם את התפריטים שם.
שמתי את ההזמנה במתקן ואת הקבלה אל תוך הקופסה ששם נמצאים כל ההזמנות של היום.

ישבתי על הכיסא הגבוהה והשחור,אני אחראית על שלוש שולחנות ובנתיים..הם לא צריכים כלום.
חשבתי שוב ושוב על מה שהבחור הזה אמר לי
"אני צריך אותך" לא עוזב אותי לרגע..
הוא צריך אותי? הצחיקני
אם כבר אני צריכה אותו,את הכסף שלו יותר נכון.

ראיתי ששני הבחרות שהזמינו מוקרם סיימו.
לקחתי את החשבון שלהם ונתתי להם
"איך היה?" שאלתי בנחמדות ושמתי להם החשבון על השולחן
"היה טעים" אמרה אחת מהם.
אחרי שהתרחקתי מהם שמעתי אותם מתעייצות אם לשים טיפ. מקווה שכן!
לאחר המשמרת,סוף סוף הגיעה השעה עשר ואנחנו סוגרים..
"אז איך הה לכם?" שאל ג'וני ביריוני כשכיבה את השלט הזוהר בחוץ שרשום עליו 'פתוח'.
"כמו תמיד"חייכתי וישבתי על אחד הכיסאות
"מה אם הבחור והקפה שלו?" התעניין.
"את האמת לא יודעת" שיחקתי באצבעותיי
"טוב אני הולך מתוקים" אמר ג'ורג וליטף לי את הראש
"לפני שאני ישכח" אמר וחיפש בתיק שלו דבר כולשהו. הוא לקח את היד של אסף ואת היד שלי והושיט לנו חבילה של שטרות מגולגלים.
"זה מצוות המטבח,ובכלל מאיתנו"חייך אלינו חיוך רחב,חיוך שמראה את גילו המבוגר,חיוך ששווה זהב.
אני ואסף החלפנו מבטים מתלהבים,לא ידענו מה להגיד.
"תודה לך"חיבקתי אותו חזק,חיבוק אוהב..כמו שמחבקים אמא או אבא, כמו שמחבקים מישהו אהוב שלא ראיתם שנים.
"זה בסדר מתוקים" חייך ושיחרר את החיבוק.
"אחריי הכול…אנחנו נחזיר לכם" מילמל אסף בחצי חיוך.
"אתם לא צריכים,עלינו" אמר ג'ורג' ושם את היד על הלב שלו
"להתראות, ביי ג'וני" אמר ויצא
ג'וני רק חייך הוא היה באמצע ספירת ההזמנות
"269" מילמל ורשם בתוך חוברת כחולה וגדולה
"אבא נו בוא כבר" צעק לעבר המטבח
"מה יש לך?" אחרי שתי דקות אדוארד אבא שלו בא.
"עשיתי רק ספירת מלאי,חסר המון תפוחי אדמה" רשם גם הוא בדף קטן
"הספק מביא רק ביום ראשון,נצטרך לצמצם כמה שיותר" מילמל ג'וני.
"טוב נזוז אנחנו" חייכתי חיוך קטן.
"כן,מחר נבוא שוב" אסף תפס בכתפי.
"יש לכם איך ללכת?רוצים שנקפיץ אותכם?" שאל אדוארד
"באמת שלא צריך" שלל את ההצעה שלו והוריד את הסינר השחור.
"להתראות" אמרתי ושנינו יצאנו משם.
הקור של סוכות תקף אותי,בפנים היה נעים יותר.
שמתי מעלי את הג'קט שקשור סביב מותניי וצעדנו לעבר הבית.
"היה נחמד סך הכול" מילמלתי,מסתכלת על כל האנשים שצועדים במהירות ורק אנחנו לאט..
"היה סבבה מאוד" חייך
"בטח סבבה,הבלונדה ההיא התחילה איתך" אמרתי צוחקת וטיפה עצבנית.
"ממש לא" חייך
"אז סתם כל החזה שלה היה מרוך על הגוף שלך" אמרתי עושה פרצוף עצבני
"מה את דואגת?" נתן לי דחיפה קטנה "לידך היא דומה לבוז'י ולביבי ביחד"
"וכשהיא לא לידי?" שאלתי
"לבר רפאלי" חייך
"אתה ממזר" אמרתי מתקדמת יותר מהר ממנו.
"מה נעלבת" שמעתי אותו מאחוריי
"מי נעלב?" שאלתי. באמת שלא נעלבתי פשוט קינאתי בה,היא יפה ממני,זה נראה שיש לה כסף טוב בכיסים..ויש לה ביטחון להגיד למלצר שהוא חתיך ועוד לרשום לו על היד את המספר שלה.
הרגשתי את כפות ידו הגדולות עוצרות אותי מלהמשיך ללכת.
"מה?" שאלתי לאחר שהוא סובב אותי אליו
"את יודעת שאת האישה היחידה בחיי?" שאל אותי
"אני יודעת" חייכתי בבישנות.
"ו..את יודעת שאת כל החיים שלי?" שאל והסיט קבוצת שיער למאחורי האוזן
"כן אני יודעת,אתה תגיע לפואנטה כבר?" שאלתי והחזרתי את השיער למקום שהיה.
"אי אפשר להיות רומנטי איתך" התעצבן אך עדיין היה לו חיוך טיפשי.
"אל תיהיה משהו שאתה לא" צחקתי והמשכנו להתקדם.
ידו הגדולה עטפה אותי בחצי חיבוק וחום גופו חימם את כל האברים שלי וגרם לצמרמורות לעבור בגוף.
"תעשי את זה" פלט לפתע
"את מה?" שאלתי ואפילו לא טרחתי להסתכל אליו
"תתקשרי אל הבחור מהדוגמנות" אמר ישירות
"אני לא יודעת אסף" מילמלתי
"מה יש לדעת,שמעי זאת הזדמנות חייך,את יכולה להשיג בוחטות מזה" אמר,אבל משום מה זה לא עזר לי.
"אבל בשביל להשיג את הכסף אני צריכה כסף, ככה זה עובד"
" יש לנו בנתיים אלף שש מאות שקל, לא כולל המשכורת שעבדנו היום..תשתמשי בזה" אמר
"ניראלך,כולם השיגו את הכסף הזה למה שאני יקח אותו?" שאלתי
"אין לנו ברירה" אמר
"דקה" עצרתי אותו
"ואם זה לא יצליח? אחרי שאני יצטלם איזה סוכנות תיקח אותי? אני לא דוגמנית?" אמרתי
"אנחנו חייבים לקחת סיכון" אמר
"לא סיכון כזה אסף,וגם הם בחיים לא יסכימו" מילמלתי
"את שאלת אותם?" שאל אותי
"זה בחיים לא יעבוד אסף" אמרתי וחזרתי להתקדם לעבר מעבר החצייה
"זה יעבוד" אמר
"איך? תגיד לי איך? זה סיכון גדול מידי" אמרתי טיפה עצבנית
"כי זה חייב לעבוד" אמר וחייכתי לעצמי..