תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 5 אי נוחות

על הפרצוף של אמא ישר ראיתי הקלה, כאילו זהו היא חסרת דאגות, ברור שהיא תהיה חסרת דאגות היא מוכרת אותי.
אני רק יודעת שרק בי נהיה דאגות וחששות הוא לא מוריד ממני את ידיו הגדולות והחמות. אולי אני חולמת?כן רגע אני אבדוק…אוץץ..אוח לא אני לא חולמת…אחח צבטתי את עצמי חזק מידי.
"אז רוז..מה שלומך?"
לחש שוב לאוזני בקול מעט צרוד, אתה באמת רוצה לדעת מה שלומי? אתה צוחק עליי?רציתי כול כך לצעוק עליו ולברוח לחדר שלי לא הייתי רגילה שנוגעים בי או בכלל גבר נוגע בי.בחיים שלי לא ראיתי גברים ועכשיו הוא כול כך דוממנטי שאני משתתקת כשהוא רק מניח את אצבעותיו על צווארי.

"מממ בס…דר"
הרגשתי איך הצמרמורת עולה שוב ממורד גבי עד עורפי זה חדש לי, בבקשה תפסיק לגעת בי.
אצבעותיו לקחו את כפות ידיי הקטנות ושחקו על הטבעות שלי,האגודל שלו התחיל לשפשף את מרפיק ידי הרגשתי איך תחושה בבטן החתונה שלי נבנת, רציתי לקחת את ידי בחיקי, פקחתי את עניי לרווחה כשהרגשתי צמרמורת בין רגליי.אוקי זה מספיק.
לקחתי את היד שלי מאצבעותיו, שחררתי אותה ממנו היא שייכת לי היד הזאת.
לקחתי את הכוס קולה שהייתה על השולחן של החתן והכלה ולגמתי את הכול נמנעת מלהסתכל בעניו המשועשעות מהתגובה שלי.
הרגשתי איך לחיי מאדימות הייתי כול כך מובכת ממנו ממול כולם שאני לא רוצה לדמיין מה יהיה מתי שנחזור ונהיה רק שתיינו.
הלוואי והייתי יכולה לשקוע בספר חדש ולא להאמין למציאות ,לברוח ממנה, לברוח מהמחשבה שלעולם לא יהיה לי נסיך החלומות ולדעת שלעולם לא יהיה לי
סיפור אהבה.כי בחיים האמיתיים זה ככה, אין בחירה והחלומות נמצאים רק בדמיון שלי.
אני מרגישה כאילו אני בתוך כלוב, זה רוע לב אני אפילו לא מכירה אותו.
קמתי מהכיסא שלי רוצה לנשום רק את האוויר האחרון של החופש.איזה חופש על מי אני עובדת? כול חיי הייתי בחדר עם ארבע קירות עם מכשפה בבית.
יצאתי בשקט כשגו'ן דיבר עם חבר שלו נראה לי כי הם היו באותו גיל.ידעתי שזה עינין של שניות עד שהוא יבין שנעלמתי והוא יחפש אותי. הריי איזה כלה נעלמת לאורחים שלה?
אמא בטח היית נוזפת בי ומחרימה לי את הספר של שקספייר.
אמא? היא בכלל לא היית אמא חוץ מלהכין אותי לאדון גון החתיך.כן הוא נראה לוהט אך לא בשבילי הוא יותר מידי בשביל נערה שהיית כול חייה בבית.אני אפילו לא בת 18 רק מחר.בטח זה יהיה זוועה.
אני והוא לבד שאלוקים יקח אותי.

פתחתי את הדלת האחורית של האחוזה הענקית הזאת, זה נראה בדיוק כפי שקראתי בספר אחד לא מזמן מקום ענקי עם אגם ומלא מלא פרחים.השקר שאם אגיד שזה מכוער.

"סוף סוף קצת שקט"
לחשתי מתיישבת על הספסל שליד האגם, הירח די גדול הערב הלוואי והוא היה יכול להגן עליי ולקחת אותי לחלל !רחוק מכולם ככה אוכל להתכנס בתוך עצמי ולחשוב ולשקוע בתוך הדמיון שלי.כי חיים טובים אין.
הורדתי את נעליי העקב של שנאל שהייו ממש יפות ועדינות אהבתי שגו'ן בחר את הכול עדין מוזר שגם הכול בטעם שלי בטח זה צרוף מקרים.
"אחח זה קר"
לחשתי נושכת את שפתי התחתונה כשהכנסתי את כפות רגליי למים, אני חייבת להתרענן ג'ון גורם לי להרגיש דברים מוזרים בין הרגליים וזה גורם לי לאי נוחות.
"רוז"
שמעתי קריאה מרחוק רואה איך השומרי ראש רצים מסביב גון שרץ לכיווני, "אוי"
לא רציתי להתריח אותם אני לא שווה כול כך הרבה תגבורת.
האמת אני לא שווה כלום