כשאתה שומע על פיגוע…

ערבה! את בסדר?????

מדהים כואב ואמיתי.

ויש להם 6 ילדים שני הגדולים (בני 10 ו11 ) לא היו שם. ואת צודקת. זה נורא. אני זוכרת את היום שבו אבא שלי איחר בחמש שעות ואמא שלי גם לא חזרה עדיין מהלימודים והייתי בטוחה שקרה להם משהו. זה נורא! אני שונאת את זה שחיינו בעזה פחד. אולי רב הזמן לא הרגשתי אבל תמיד אחרי פיגוע הפחד הזה חזר. ואי אפשר למחוק את הזעזוע הזה. אני זוכרת את היום לפני 4 שנים שבו זרקו בקבוקי תבערה בישוב שלי ואיך אמא שלי חזרה בריצה וצרחות הבייתה אחרי שהבקבוק כמעט פגע בה ובאחותי שהייתה בת שנה. זה היה מפחיד. מאותו יום לא העזתי להתקרב לתחנה שבה זה קרה. וכשהייתי חייבת ללכת לשם ראיתי את הכתם השחור שנשאר במקום שבו הבקבוק פגע. זה נורא.

כזה

חפרתי

ריגש אותי, כולי צמרמורת, פשוט מדהים!!

אני תמיד נכנסת למעין בועה בכל פעם שאני שומעת על פיגוע, אני תמיד דוחקת את המידע המבעית הזה למקום רחוק בשכל, מקום אפוף בערפל.
אני לא קוראת בחדשות ולא מסתכלת בעיתונים, לא מביטה בתמונות ולא צופה בדיווחים רק משקיפה לי מהצד על הערפל הקודר שבמוחי שבעזרת ה' לעולם לא יתבאר
ואת/אתה פשוט הוצאת לי את הרצח הנפשע הזה מהערפל שבמוח ושיטחת אותו במלו כיעורו ואמיתות מול העיניים אשרייך שעשית כך!
רק שעכשיו כשאני לבד וכל הצער והפחד לופת אותי האם גם עכשיו עלי להודות לך?
נרצחים יקרים כל דמעה ופחד שה' יאסוף ממני בגינכם יהיה לעילוי נשמותיכם. אמן.

אני מבינה אותך ומשום כך כל ההסטריה

והאשמות, זה הזכיר לי קטע שכתבתי שנה שעברה לטקס יום הזיכרון לזכרן של טלי והבנות(רוני הייתה חברה שלי)

ואוו. שברת אותי.

אין מילים. פשוט ככה.
מכאיב, מדהים וכל כך נכון.
קטניס אוורדין, סוף.

זה פשוט מזעזע מה שקרה. אין מילים לכמה זה נורא.
הסיפור עצמו מאוד יפה..

ערבה,פשוט כתבת את כל מה שאני הרגשתי מאז ששמעתי על הפיגוע..זה כל כך אמיתי .

קטע עצוב ומרגש. המילים מספרות הכל.
זה לא פייר שילדים לא יקבלו יותר חיבוק מאבא ואמא.

מתחשק לי לבכות עכשיו, אחרי שקראתי א.

את הקטע שלך. אתמול כששמעתי על הרצח הייתי מזועזת. ועכשיו את תיארת בדיוק איך אני מרגישה. איך תמיד הרגשתי כשהיו פיגועים… שימות בייסורים, מי שעשה את זה.

בערך מה שאני הרגשתי, רק במימדים קטנים יותר, דירגתי 5