הסיפור של אמא – פרק 1

אני כותבת אותו כרגע,הוא לא כתוב.בנתיים הדמויות הן אמא (דורית),וביתה דנה .
….."ואז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה." סיימה אמא את הסיפור.
"אמא את יכולה לספר לי סיפור אחר?" שאלה דנה.
"כן בטח.טוב נתחיל. זה התחיל בלילה חשוך מאוד.בילי,הילדה המוזרה שכולם קראו לה 'החייזרית',כל היום הייתה בוכה.עד שפתאום הופיע פיה לפניה.
הפיה :"היי ילדה,למה את עצובה?"
בילי:"כי אין לי חברים..כולם יורדים עליי כי אני מכוערת ושמנה."
הפיה:"היי,את לא מכוערת. גם אם את כן,תשכחי מזה . בא לך שנצא למסע יחדיו ?"
בילי: אויש,את מצחיקה.חח טוב..בא לי להגיע לקוטב הדרומי." בילי צחקקה,לא התכוונה באמת להגיע לשם..היא חשבה שהכל שקר,שפשוט צוחקים איתה.כי מעולם לא הציעו לה דבר כזה.
ואז בום ! היא שם.
הפיה:"הנה את בקוטב הצפוני אה..דרומי סליחה."
בילי:"לא התכוונתי באמת! חשבתי שצחקת..ברררר קר פה!! אני רוצה מעיל,עכשיו!
הפיה:"והנה לך מעיל!"
ואז בילי באמת האמינה לזה…ומאז ? היא פשוט לא מפסיקה לחיות חיים מאושרים.
אבל אז בילי בכתה.
הפיה:"למה את בוכה?"
בילי:אני מודה,אני חיה חיים שכל אחת ואחד ירצו.אבל .. חסר לי.חסר לי משהו עם ערך,משהו שמשנה חיים. משהו..שבלעדיו יש אנשים שפשוט לא קיימים.משהו שאין לי,ומעולם לא היה לי מאז שאבי מת.. חסר לי חברה.מישהי שתדבר איתי,מישהי שתבין אותי..מישהי שתשחק איתי! אני כזאת בודדה בעולם כזה."
הפיה הזילה דמעה לרגע,והפסיקה.
הפיה:"או..אני באמת מצטערת..קסם יעזור?"
בילי:"שום קסם לא יעזור.אני מעריכה אותך,באמת.אבל..אני צריכה חברה אמיתית,שתפגוש אותי באמת, ולא כי ביקשתי,אלא כי בא לה. אם זה יקרה.."
הפיה:"אני ממש מצטערת..זה יבוא לבד ביום מן הימים,מבטיחה."
עברו ימים,שבועות,ובילי עדיין בוכה,בודדה וללא חברה.
להמשיך ?