שכונה פרק 48

פרק 48: "בון אפטיט-בתאבון"

ידנו שלובות אחת בשנייה, שנינו צועדים לעבר המסעדה..
הלב פועם,הרבה זמן לא הייתי פה.
וכשהייתי פה,עבדתי אבל זה היה מזמן..ממש.
"היי לכם" ג'וני שנעמד בקבלה קיבל את פנינו באהבה כמו תמיד
"שלום ג'וני ביריוני" ציחקקתי מעט
"יאללה באתם לעבוד לא?" שאל והנהנו לחיוב.
הוא סיים לקחת הזמנה של בחורה והגיש לנו שתי סינרים שחורים מוכרים כל כך.
לבשתי את הסינר,פנקס ועט בכיס ואני צועדת לעבר הלקוחה הראשונה של היום.
"שלום" חייכתי בנחמדות
"היי,אני רוצה מוקרם ו..אתה?" הסתכלה עיוק אל תוך עיניו של בחור נאה..נאה מאוד אפילו,אבל משום מה הוא היה עסוק הפלאפון ואפילו לא הביט עליה
"מאמי" ניענעה את כף ידו
"אה נשמה?" שאל ואז קלט שאני עומדת לידם
"מה אתה רוצה לאכול?" שאלה בלחש
"אה,אממ.." חשב כמה שניות והביט בתפריט
"אני רוצה פיצה אישית, עם רוטבים ו..קולה גדול" רשמתי הכול וחייכתי אליהם בנימוס
"תכף המנות יהיו מוכנות" אמרתי
"אין בעיה" אמר הבחור וקרץ לי. האישה שישבה לידו הביטה בו בפליאה וחזרה להביט לי..הסתובבתי כדי לתת את ההזמנה והרגשתי איך המבט שלה שורף אלי את הגב.
"היי" חייך אליי אחד השפים,רוברט אם אני לא טועה..
שמנמן ויש לו שפם שחור קטן ומבטא בריטי מצחיק.
"היי קח" הגשתי לו בחיוך גדול
" הרבה זמן לא היית פה" חייך
"כן..שנים" כיף לחזור לפה,זה כמו מקום מפלט מבעיות. יש פה המון אנשים עם ניסיון בכל מיני תחומים שלא מפסיקים לעזור ולייעץ.
"היי מלצרית" העיר אותי ממחשבותיי בחור שנופף בידו.
"מצטערת שחיכתך" אמרתי בשקט
"בפעם הבאה אני מקווה שזה לא יקרה שוב" מילמל והסתכל עמוק אל תוך מגזין דוגמנות של בנות..חרמן בטח.
העצבים שלי בגוף זרמו בדם, בעורקים,בנימים וכל הכול רתח ורצה לקבור את אותו הבן אדם בתוך האדמה.
"מה תרצה להזמין?" שאלתי במהירות
"את המנה הקבועה" אפילו לא תרח להסתכל עליי.
"מנה קבועה?" שאלתי מבולבלת
"את בטח חדשה" ציחקק לעצמו ועדיין לא הרים את מבטו האידיוטי.
"אממ..בלי להעליב יש לי פה עוד לקוחות" אמרתי בניסיון לזרז את העיניים
"קפה טורקי,קוראסון חמאה גדול" השיב
"כבר יגיע" אמרתי בעצבים לאחר שרשמתי את ההזמנה.
בנתיים הגשתי את המנה לעבר שולחן חמש איפה שהזוג ישב
"תודה" אמר הבחור והאישה רק רתחה מעצבים, כיאילו שאני יתחיל עם החבר שלה.
"אחן בעד מה" השבתי ללא חיוך והלכתי משם
"מנה של שולחן שבע מוכנה?" שאלתי מעבר לחלון קטן ששם שמים את המנות המיוחדות
"כבר" קול כולשהו ענה לי. לאחר שניות ספורות המנה הגיעה, לקחתי אותה והתקדמתי איתה ברגליים כושלות.
הבחור הזה העלה לי את הסעיף,סתם מנייאק עשיר. ואיך אני יודעת? החליפה השחורה שלו מבריקה מידי.

לבסוף הגעתי אליו,הלב דוהר במהירות מופרזת והדבר שרציתי זה לקחתי את המזלג ולתקוע לו בין העניים.
"בבקשה" ידיי רעדו,התקופפתי מעט, יד ימין החזיקה את המגש ויד שמאל הניחה בזהירות את הצלחת עם הקוראסון על השולחן.
"יאו אני מצטערת" אמרתי לאחר שבטעות הכסוד נשפכה על השולחן וטיפטפה על החולצה הלבנה שלו
"תיראי מה עשית" אמר בהלם,הוא הביט בי כמה שניות ומבטו הכועס התחלף..כל הכעב שהיה בו השתחרר
"את " מילמל
"סליחה אדוני" ג'וני ביריוני הגיע,לקח כמה מפיות ושיפשך את החולצה הלבנה שלו
"אנחנו כמובן נפצה אותך" אמר ג'וני טיפה כועס ומאוכזב.
המבטים של כל האנשים הסתכלו עלינו ואני כמו ניצב מלח לא יודעת מה לעשות.
"זה בסדר" אמר והרחיק מעט את ג'וני ממנו.
"אתה זוכרת אותי?" שאל הבחור שהחולצה שלו עים כתם של קפה טורקי.
"לא" קפאתי במקומי,לא ידעתי מה לעשות זה היה סיטואציה הזויה.
הוא חיפש בג'קט שלו משהו והושיט לי מכתב קטן לבן. "סער אהרון סוכן דוגמנות 'מודל-טופ' ".
ישר נזכרתי,כמו פלאשבק..
בפה מלא מוקרם רוטב פיטריות הוא הציע לי לעבוד ארבע שעות ביומיים בתור קולקציה כולשהי,אבל זה היה מזמן..

"נזכרת?" שאל מחכה לתשובה
"כן" חייכתי
"אז את המסלול כבר ביטלתי אבל..מחכה בהמשך הדרך הפקה מטורפת ואני חייב אותך בפנים" הסביר בעניים נוצצות. אז כניראה שהוא לא חרמן וסוטה כמו שחשבתי…
"תשמע זה די מצחיק שאני יהיה דוגמ.."
"אני חייב אותך" עצר אותי " ואולי אני ישכח את הקפה" חייך חיוך קטן
"באמת שאני לא יודעת" השפלתי מבט לעבר הפינקס הלבן שרשום באותיות זהב 'בון אפטיט' בצרפתית
"את לא חייבת להחליט עכשיו" אמר והחזיק לי את הכתף
"קחי את הכרטיס ביקור,תחשבי יום יומיים ותחזירי לי תשובה" אמר "ושמעתי על המהפך שהאזור שלך מתחכנן לעשות,אולי ככה את תרווחי כסף בשביל זה" אמר מנסה לשכנע אותי להצתלם בפוזות שונות
"תחשבי על זה" אמר, לקח את הג'קט ושם על כתף אחת ויצא מהמקום.
נשארתי עומדת..
המילים שלו חילחלו עמוק לתוך תוכי..
למען האזור אה?
אולי באמת זה יהיה שווה משהו,להשיג ככה יותר כסף.
אבל זה עסק קשה שדורש המון המון דברים שאין לי.
בתור התחלה…כסף!!