יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 4 כול כך יפה?

הבטתי בו רואה איך אוזניי מאדימות ואיך הפה שלי מתייבש, הוא כול כך יפיפה, הבטתי בנעליו השחורות והעלתי את עניי לאט לאט חורטת את דמותו בדמיוני.עניי הסקרניות מביטות במכנסיו ובחליפה השחורה שלו, חולצה לבנה יפיפה מכופתרת הסתתרה מתחת לעניבה שלבש והחליפה רק הראת לי כמה הוא מחוטב, מותניו היו צרות וגופו הגבוה רק הראה כמה כריזמה ישלו באולם ההוא.
רגלי התקדמו לעבר החופה מבלי ששמתי לב כבר כפות ידיו הגדולות עטפו את כפות ידיי הקטנות, אמא לקחה את הזר מידיי ואני רק לא רציתי להביט בפניו כי אדע שהשקע בתוך עיניו.
הוא מפלצת.
האנשים באולם התישבו בכסאות שלהם מחייכים, כול המקום הזה צועק כסף.הם כול עך עשירים והם באו לחגוג את העסקה המנצחת של השנה.
הסקרנות הורגת אותי רציתי להתעמק בתויי בפניו ולדעת למה אני פה, עניי בחנו את הלסת המסורתת שלו, פיו היה נראה כול כך מושך ושיניו הלבנות נגלו לעניי כשחייך, אפילו לא שמתי לב מה הכומר אמר כי כול האורחים צחקו יחד איתו ובכנות זה גם לא עניין אותי מה הוא אמר.המשכתי לעלות עם עניי הסקרניות והבטתי באפו הישר, גוון עורו היה שזוף ומחוספס בדיוק כמו שאהבתי, זה לא שגם ראיתי הרבה גברים בחיי,הזיפים שהיו על לחיו מעידים שהוא רק התגלח אתמול ולא היום, אהבתי את זה.את הזיפים השחורים שלו והקטנטנים, שערו השחור היה מעוצב בבלורית יפיפה נראה שהשקיעו עלייה, הריח שנדף ממנו היה מסחרר, לא יכולתי להלחם מהדחף הזה והבטתי בעניו הכחולות כמו מעמקי הים שתמיד חלמתי לצלול מחלון חדרי אבל אמא לא הרשת לי.
תמיד חלמתי לקחת סירה ולברוח מהמקום הזה, אני לא הייתי בחיים בנויורק חוץ מהשבוע האחרון ההוא בו הרגנו אותי רק בשבילו.
לבי התקבץ כשנזכרתי באיך שהבטתי מחלון חדרי וראיתי באופק את הים.אך לא יכולתי לגעת בו או להרגיש אותו על כפות רגליי הקטנות במיוחד כי כול חיי סובבים לפי מה שהאדון רצה.
חשבתי שהוא יותר מבוגר אך לפי תווי פניו הייתי נותת לו 25 או 24 מקסימום.
"רוז אליזבת האם תקחי את ג'ון כבעל ותהיי איתו עד שהמוות יפריד בינכם?"
הקול העמוק והרציני של הכומר העיר אותי ממחשבותיי על הילדות העצובה שלי, ג'ון זהו שמו, שמו של בעל העסקים הזה.
השאלה שדי מצחיקה אותי ומבדרת ביותר שואלים אותי אם לקחת אותו כבעל? יש לי בררה?לא.לא הייתה לי בחירה אף פעם וגם לא תהיה לי כמו תמיד אמא אומרת תהיי יפה ותשתקי וזה מה שאני יעשה.

"כן"
אמרתי, מתעמקת בעניו, לעניי האורחים היה אפשר לראות כאילו אני מאוהבת ובגלל זה מבטי לא הוסר מעניו אך אני ראיתי משהו אחר משהו שונה כול כך.
היה בהן סערה ואופל כול כך גדול שכבר הרגשתי איך מבטו מעיק עליי ומפחיד אותי.
מי הוא?

"תוכל לנשק את הכלה"
מצמצתי בבהלה כשראשו רקן אליי מרוב ששקעתי בתוך עניו פספסתי את הטקס, רגע מה! לנשק אותי?
אבל…לפניי שהדמעות יצאו מעניי שפתיו החמות נחו כבר על שלי, אנחת בהלה יצא מפי כשהרגשתי את לשונו צצה כמובן שהוא ניצל את זה והכניס את לשונו, דמעות יצאו מעניי היה אפשר לומר מבחוץ שאלו דמעות של אושר אך אלו דמעות תסכול הנשיקה הראשונה שלי נגד רצוני.
התנתקתי ממנו רואה איך שיניו הלבנות מחיכות אליי, ואצבעותיו מוחקות את הדמעות שלי.הצלמים לא פספסו שום רגע וצילמו את הרגע הרומנטי שהוא מוחק את דמעות התסכול שלי, כול כך רציתי לצעוק אבל לא יכולתי.רציתי לברוח אבל לא יכולתי.
לא יכולתי לעשות דבר וזה מה שתסכל אותי.

אמא חיבקה אותי כשכול האורחים באו לחבק אותנו ולהגיד לנו ברכות ואיחולים על הנשואים החדשים, הזזתי את אצבעותיי מרגישה את שתי הטבעות שנחו על הקמיצה שלי, רציתי להביט בהן אך החיבוקים של כולם מנעו ממני רגע לחשוב ולהבין מה קרה פה הרגע.
"כול כך יפה"
שמעתי לחישה באוזני ויד גדולה וחמה שמכסה את כול המותן שלי מקרבת אותי אליו.