שכונה פרק 47

-לפני הכול אני רוצה להגיד *סליחה*
הבטחתי שאני ימשיך ולא עשיתי את זה פשוט היה לי מחסור כתיבה רציני מאוד..היה לי רק חצי פרק ולאט לאט כמו תמיד באו החלומות.
כן כן החלומות…
זה בא בגלים, כמו בים מילה אחר מילה
קטע אחר קטע
ולאט לאט הופך לפרק ומפה לשם יש לי גם סוף מהמם!!!!
אז תודה לכם שאתם ממשיכים לקרוא את הסיפור ואני נורא מקווה שזה לשביעות רצונכם!!
אוהבת ומעריכה בכמויות מסחריות❤
~~~~~~~~~~~
פרק 47: "העולם בנוי רק על כסף וחומריות"

"אני עדיין לא מעכלת" לחשה שיר
"הכול לטובה,לפחות זה התחלה" אמרתי לאחר נשימה עמוקה ומעיקה.
"זה התחלה?" התעצבן אושר
"כן!" הרמתי את הקול "חמש מאות שקל זה התחלה"

אז ככה זה,כולנו יושבים בסוכה,וחושבים
חושבים מה לעשות
איך להשיג פאקינג 24 אלף שקל!!
נשמע קצת אה?
אבל לנו אין חצי מזה!!

"טוב,אז נקיים שוב התרמה" מילמלה בעצב אורטל
"ואת המשכורת שלי אני יקדים כניראה" התבאסה שקד
"אין לנו ברירה תבינו" לחשתי גם אני..קולות צרצרים נשמעו ורק אור קלוש מאפשר לנו לראות אחד את השני.
"עדיין לא מצאת עבודה?" שאל אושר. ידו הגדולה עטפה את ידי שהייתה על השולחן הלבן
"לא" חייכתי חיוך קטן.
"אתם פה?" שמעתי את הקול של אסף
ה"כן תבוא" צעקה שיר,אחרי מספר שניות הוא נכנס וכניראה קלט את היד של אושר.
רק שלא יעשה לי סרט קינאה..
"מצאתי עבודה"חייך מאוזן לאוזן
"דיי עוד אחת?" שאלה אורטל
"יפה לך אחי איפה?" שאל עומר
"ב'בון אפטיט' והכנסתי גם אותך למשמרות חלופיות"
הצביע עליי..סוף סוף!!!!
"באמת?" שאלי בשוק
"דקה מה זה משמרות חלופיות?" שאלתי
"כיאילו נחליט בנינו את המשמרות אם יהיו ימים שאת לא יכולה אני יחליף" חייך חיוך מרוצה
"אין עלייך" נעמדתי מולו. ידיי עטפו את הצוואר שלו והידיים שלו את המותניים שלי
"אין עלייך" אמר ונתן לי נשיקה קטנה
"יפה לך כל הכבוד" אמרה שיר
"יאללה רק את נשארת" אמר גל
"בסוף תעבדי בצומת" אמרה טל וכולם אחריה צחקו
"למה את מדברת ככה,הלכתי ולא קיבלו אותי" אמרה שיר וצחוק אמיתי של ילדים נשמע לאחר בפעם הראשונה לאחר המקרה עם אורי.
אורי..
הוא ממזמן לא ראש העיר בשבילי.
ראש עיר אמור לדאוג לתושבים ולא לבזבז את כספיי העירייה בג'קוזי חדש בבית שלו!
אז בנתיים יש לנו חצי שנה..
חצי שנה להשיג את הכסף..
ואם לא? ביי ביי שכונה יקרה