ציידת שבט הברקת-פרק 9

יצאתי מאולם החותם והתחלתי ללכת לכיוון ביתי , אחרי כמה דקות עלתה במוחי המחשבה שהם בטח יבוא לחפש אותי שם אז התחלתי ללכת לכיוון היער ששוכן מחוץ לכפר ,שם היה לי זמן לחשוב ולעכל את כול המידע שכרגע השליחו עלי .
נכנסתי ליער , והתחלתי ללכת למרכזו , אני תמיד אהבתי את היער הוא תמיד ניראה לי טהור מכול מעשי בני האדם , הרחשים וקולות העלים שזזים ברוח הרגיעו את מוחי הבוער . התיישבתי ליד עץ אלון זקן וגדול והסתכלתי אל השמיים.
פתאום לא יכולתי לחשוב על כלום כול המחשבות שהיסתחררו במוחי נעלמו כלא היו , כול שרציתי עכשיו היה לבהות בשמיים ובציפורים , הציפורים כאלה ברות מזל כול הבעיות שיש להן בחיים זה רק, איפו למצוא אוכל ואיכן לבנות את הקן ,ובני האדם ממקום למזער את הבעיות שלנו בשל החוכמה שאנחנו אוהבים להזכיר שיש לנו אנחנו מוסיפים לעצמנו עוד ועוד בעיות , 'ככל שבעל החיים חכם יותר כך יש לו יותר בעיות' המורה שלי היה נוהג לומר לי כשיצנו להתאמן בטבע .
נשכבתי על צידי והתבוננתי בדשה , כול כך ירוק ובתוכו יש כול כך הרבה סיבים וחלקים קטנים , השלמות הזו של הצורה והירוק כול כך יפה בעיניי , השתעשעתי עם הדשה באצבעי עד שראיתי זוג רגליים רומסות את הדשא מזווית עייני, הרמתי את עיניי וראיתי את מיקי עומד ומתבונן בי במבט כעוס משהוא.
"מה?" אמרתי בתון כועס כהחזר על מבטו.
"מה ,מה ? " אמר מיקי והתיישב לידי.
"אז אני מבינה שרגילתה אחרי ואחרי האיש הזקן ,, עוד בבית חולים הייתה לי הרגשה שתעשה משהוא כזה" אמרתי ומיד התחרטתי, שחכתי את ההצגה הקטנה שביימתי שם .
"אז את באמת היית ערה!! , את חשבת שהצלחת לעבוד אלי , קצב הנשימות של אדם יושן ושל אדם ער שמנשה לרגל אחרי זקן וילד נשמעות אחרת לגמרה " אמר מיקי ופרץ בצחוק.
אני התחלתי לצחוק גם כן ,צחוקו של מיקי תמיד היה מדבק , "אז למה…"
"אז למה המשחתי לדבר את שואלת" קטע מיקי את דברי "כדי שתדעי כמוני את האמת ,אבל הזקן המנופח הזה לא גילה כלום , הוא אילץ אותי לקום ממש מוקדם היום בבוקר כדי לרגל אחריכם ".
מיקי התנשף נשיפה עצבנית ובהה בדבורה שאספה צוף מפרח.
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא אמר "מאוד התרשמתי מימה שענית לאיש הזקן , הלוואי שהוא יקשיב לך ויגלה לי ולשרלוט מי הורינו , נכון שמגיל קטן אמרו לנו לא לחשוב על זה, אבל האמת שאף פעם לא הפסקתי לחשוב על זה , אולי הם בכלל לא פושעים גדולים כמו שעושים מהם , אבל עם כול זה לדעתי את צריכה לשמוח זכית להכיר את עצמך באמת ארין …או שעלי לומר 'הנסיכה ארין '"
התבוננתי בעיניו הגדולות והירוקות ושערו האדמוני שיחק עם הרוח. הוא בטח שונא אותי ,כול ימי חייו הוא רוצה לגלות מיהם הוריו וכשגילו לי אני כעסתי במקום להיות אסירת תודה , הוא בטח היה נותן את חייו בשביל המידע הזה ולא רק שקיבלתי את המידע הזה על הורי בלי מאמץ אני גם השלכתי אתו כאילו היה כלום.
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא אמר "ארין , אני יודע שקשה לכבל את כול מה שסיפרו לך אבל אני חושב שאת צריכה ליראות את הדברים באור קצת שונה, אמא שלך שמרה עלייך מעוד סיבה חוץ מהסיבה של אהבה בין אם לבת ,יש לך תפקיד גדול יותר ואת צריך להתחיל להבין את גודל עמדתך בעולם …."
"אתה לא יודע כלום " אמרתי וקמתי על רגלי .
מיקי קם אחרי ואחז בידי " ארין , לא התכוונתי אבל את חייבת להבין …"
"מיקי אתה לא אבא שלי ולא חבר שלי ואתה בקושי ידיד שלי , אתה צריך להודות באמת אתה רק בן 13 , ואתה לא יודע הכול ,אני באמת מודה לך שהצלתה אותי מהצל אבל שם זה התחיל ופו זה יסתיים ," אמרתי ורצתי עמוק יותר לתוך היער.
מיקי נישאר במקומו הוא לא עקב אחרי במבטו כמו שנהג לעשות תמיד ,אני יודעת ששיקרתי ורוב הסיכויים פגעתי ברגשותיו , מיקי היה חבר טוב שלי אבל אני לא יכולה לתת לו לדבר אלי ככה , הוא לא אבא שלי והוא רק בן 13 הוא צריך להתחיל לקחת דברים בפרופורציה וחוץ מזה כמו שהזקן אמר לו בבית החולים עדיף בשבילו להתרחק מימני אני מקור לצרות .
פיצוץ עצום מכיוון הכפר קטע את רצף מחשבותיי.
אחרי הפיצוץ היה שקט מוזר , ועשן החל לעלות לשמיים מכוון הגבעות.
משהוא לא בסדר קורה שם ,והייתה לי הרגשה נוראית שאייך שהוא זה קשור אלי.