על אידאולוגיה במעגלים
"בעיר שלנו יש חוק אחד, אתה יכול לעשות כרצונך, אלא אם אתה מונע מהאחר לעשות כרצונו. אתה יכול לשנוא אנשים שמזמזמים באמצע השיעור, אבל אתה לא יכול להעיף אותם מהכיתה, כי בכך אתה מונע מהם לעשות כרצונם. באותה מידה, הם אינם יכולים לזמזם באמצע השיעור אם זה מונע ממך ללמוד."
אמר ראש העיר, מר לוגיה הזקן והחכם.
"אבל אם לזמזם הוא רצוני, אז על פי חוק זו זכותי לעשות זאת. לא כך, מר לוגיה?"
הבטתי בעיני הצעירות והתמימות, מנסה להבין איך פועלת העיר המשונה אליה הגעתי. מר לוגיה, או אידיאו בשמו הפרטי, צחק צחוק קל, נאנח והחל להסביר.
"הזכות שלך היא להיות אתה, כך זה על פי חוק; אך חובתך היא לא לבטל את האחר."
הרהרתי מעט בדבריו.
"ואם מעשהו של האחר נוגד את הדברים שאני מאמין בהם? לדוגמה, אם אני מאמין שלשטוף ידיים יציל את העולם והאחר אינו פועל כך, הוא מבטל את האמונה שלי ובכך עובר על החוק."
באותו רגע הייתי בטוח שהכשלתי את מר לוגיה, אך הוא לא נראה מהסס אף לא לרגע.
"אז אתה עשה כאמונתך, והוא יעשה כשלו. זוהי זכותו של כל אחד לעשות כרצונו, ובכך שאתה מונע מהאחר לעשות כרצונו, אתה שולל ממנו את זכויותיו. כיוצא מכך, אם אתה מבקש מאדם לפעול בצורה שאתה מאמין בה, אתה מונע ממנו לפעול כאמונתו, ובכך אתה שולל ממנו את זכותו. באותה מידה, אין הוא יכול לבקש ממך לא לשטוף את ידיך."
האידאולוגיה שלי אומרת רק דבר אחד, אתה יכול לעשות כרצונך, כל עוד אינך מונע מהאחר לעשות כרצונו.
תגובות (4)
נושא דיון מעניין.
האמת, אני מסכימה עם הילד מהכיתה שלך. אני בכללי מאוד תומכת במצעדי גאווה ובאמת ברצון שלהם להיות חלק מכולם (חשוב לי גם להשתתף בהם ולהביע תמיכה), אך למרות זאת, לדעתי הם עשויים להיות מאוד פרובוקטיביים ודורשי צומי ואז כבר משהו בהם מאבד מהמטרה המקורית…
אני חושבת שירושלים זו עיר חלוקה. זאת אומרת, מצד אחד, אני בעד לעשות את מצעדי הגאווה, אבל חשוב להבין שהיא שונה מאוד מתל אביב. זו עיר דתית, זו עיר צנועה יותר ולאנשים רבים בה אמונות שונות שטמועות בהם. לכן, אם נקח לדוגמה את העניין הזה, אני חושבת שזה די מיותר לעשות מצעדי גאווה בירושלים. אנשים רבים בעיר הזו מאמינים במשהו אחד ובכל מה שקשור לנטייה מינית, וזה שעושים מצעדים כאלה בעיר הזאת שסוחפים אחריהם הרבה רעש והמולה, זה ממש לא מה שישנה את דעתם. אני לא חושבת שהפתרון לזכות ביחס שווה הוא לעשות מצעדי גאווה בירושלים. זה הכל. יש כל כך הרבה דרכים, ולהשתמש בדרך הזאת זה ממש לא מה שיפתור את הבעיה.
בכללי מרגיש לי שכבר הרבה מגזימים לגמרי במצעדים האלה ושוכחים למה הם נועדו.
בכל מקרה, וכאן אסיים את דבריי, כמובן שאם כבר מקיימים מצעד, אין שום סיבה בעולם שיעצרו אותו, ובטח שלא באלימות.
פשוט נראה לי מיותר לעשות בירושלים
המצעד בתל-אביב אכן פרובוקטיבי, ובת-אביב המצעד כבר לא כל כך פוליטי, אבל יש לשה סיבה. תל-אביב היא עיר הרבה יותר ליברלית, מקבלים שם את הקהילה הגאה ולכן זה מיותר לעשות *שם* מצעד גאווה.
התוצאה של הטענות שלך היא שיהיו מצעדי גאווה רק במקומות שמקבלים את הקהילה, ואז מה עשינו בזה?
המצעד בירושלים הוא מצעד הגאווה הכי פחות פרובוקטיבי והכי פוליטי.
אם רוצים לשנות משהו, צריך להילחם במקומות שלא מקבלים את השינוי.
תחשבי שאת רוצה ללכת למסיבה, אבא שלך לא מסכים כלל ואמא שלך כן מסכימה. את מי תנסי להמשיך לשכנע, את אבא שלך או את אמא שלך? את אבא שלך כמובן, כי הוא זה שלא מסכים.
בתל-אביב המצעד לא משנה כלום, כי בתל-אביב לא צריך לשנות. בירושלים המצעד שונה, והוא אמור להשפיע יותר.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
כנראה שלא הבנת את הטענות שלי.
אני ממש לא התכוונתי שיעשו מצעדי גאווה רק במקומות שמקבלים בהם את הקהילה, פשוט יש הבדל בין אנשים הומופובים שלא מקבלים את השונה מהם כי הם חשוכים או מכל סיבה שהיא, לבין אנשים דתיים שמאמינים במשהו אחד וזה הרבה יותר חזק מהם.
חוץ מזה, את טוענת שזה מיותר לעשות את מצעד הגאווה בתל אביב, השאלה שלי היא למה? אחרי הכל, אנחנו חיים במאה ה21, ככה שזה נכון שהמצעד פיזית נעשה בתל אביב, אבל כל המדינה מודעת לקיומו ורבים מתושביה לוקחים בו חלק. גם תמיד מסקרים את זה בחדשות ומודיעים על המצעד. זה לא שהמצעד נעשה בשביל לשנות את העיר תל אביב, אלא נעשה כדי לשנות משהו במדינה ובכלל. וסתם שתדעי – ככל שאירוע יהיה יותר בעל עצמה וחריג, ככה יסקרו אותו יותר ויפרסמו אותו, ככה שאני ממש לא מסכימה עם הטענה שזה מיותר בתל אביב.
זה לא מכבד את ירושלים כי היא עיר הקודש ומצעד הגאווה עם כל הכבוד לו הוא די ההפך מקודש. זה אסור מהתורה ובגלל זה זה יהיה בזיון לעיר הקודש. שיעשו במקום אחר אבל לא בירושלים