הפנים שמתחת למסכה
היא ישבה בקצה האולם. לבד. מסכת ברבור כיסתה את פניה.
הוא ישב בקצה השני. בלי להוריד ממנה את עיניו הוא הוציא את הפנקס שסחב איתו תמיד בכיסו. בעזרת העיפרון שהיה ברשותו הוא צייר את פניה, איך היו נראות בלי המסכה.
בציור הראשון, היא חייכה אליו ברכות, עיניה נצצו וקמטי צחוק עיטרו את מצחה. חיוכה היה רך ומתוק.
בציור השני, הייתה לה כוויה על הלחי השמאלית. תוצאה משרפה. הייתה אימה בעיניים שלה ושפתה התחתונה הייתה פצועה.
בשלישי, היא הייתה פגועה. אפה היה אדום ודמעות זלגו באיטיות.
מוזיקה שמחה מילאה את האולם, כל האורחים קמו לרקוד לצליליה. אדם התקרב לבחורה בעלת מסיכת הברבור והושיט לה את ידה. היא הרימה את ידה להוריד את המסיכה מפניה.
אבל את הפנים שמתחת למסיכה, הוא, שישב בקצה השני של האולם, לא הצליח לראות.
תגובות (5)
אוי זה ממש יפה. לא יצא לי לקרוא את זה לפני כן-נכון?
נכון
אהבתי מאוד את הרעיון שהוא כל הזמן ניסה לדמיין מה יש מתחת למסכה שלה, כלומר איזה פנים יש לה, וכל הזמן חשב על אפשרויות ממש שונות. זה כמו ביום יום בערך, כשאנחנו רואים אנשים ומגיעים למסקנות שונות כשאנחנו לא באמת מכירים, סוגשל.
אולי הייתי מעריכה קצת, אבל אהבתי^^
מאריכה*
האמת שחשבתי על המשך אבל הוא פשוט לא עלה…