קשר לא מחייב

פרולוג
השק הגיע ישירות לאמצע השולחן. "אתה יודע שאתה חייב לי המון, קשישה'לה?" שאלתי אותו חצי בציניות חצי ברוגז "מעניין…" נאנחתי במקום לתת לו להמשיך "אני בעצם ממנת לך את העסק המלוכלך הזה, ואתה רק מנסה לשכוח כמה אתה חייב לי, אה?" הוא הרים ידיים בצורת 'אין מה לעשות' ואני נאנחתי שוב פעם. משום מה הייתי מודאגת. שאלתי אותו באותה נימה מודאגת "יש לך עסקה היום?" הוא הסתכל עליי ושאל "אני אמור להיות מודאג?" הסתכלתי על הרצפה, אחרי כמה שניות הרמתי אליו מבט מהצד ואמרתי בחיוך "אל תדאג, אני אסתובב פה למשך היום למקרה ש…! אבל לא ענית על השאלה שלי." את הסוף אמרתי בחיוך אך ברצינות מסוימת. "כן, יש לי עסקה היום." שוב פעם הסתכלתי על הרצפה והרגשתי מתוחה. "לי, תדאגי לא להלחיץ אף אחד, טוב?" אמרה יוֹרי במעין ציניות, "אני, להפחיד? אל תיהי כל כך קשה איתי יוֹרי!" יצאתי מהדלת בחיוך. מאחורי ידעתי שיוֹרי וקשישה'לה מסתכלים אחת על השני. בשעות שלאחר מכן הסתתרתי מסביב לבניין, שומרת עליו, וככול שהשעות נקפו ההרגשה שלי המתוחה שלי התגברה. באיזשהו שלב הגיעה מכונית יוקרתית וחנתה ליד הבניין ואני מיד התיישרתי. אדם יחסית מבוגר נכנס למועדון ואני עברתי ממקומי ישירות לגג הבניין המועדון. ההרגשה המתוחה שלי הגיעה לשיא ואני עברתי מבניין לבניין סביב המועדון במשך חצי שעה שאז הרגשתי בתזוזה בין הבניינים וראיתי שאלו שוטרים. "קשיש שלי. יש שוטרים מסביב. הם מכתרים אתכם. אני די בטוחה שהם עוקבים אחרי מי שאתה עושה איתו עסק עכשיו. וחוץ מזה, לא קשה כל כך להבין שאיתו אתה מבצע עסקה." העברתי לו בטלפתיה, 'אז מה את רוצה לעשות?' היססתי לכמה שניות ואז עניתי לו "חכה זמן מה ואני אגיד לך." בינתיים הסתכלתי סביב על ההתקדמות של השוטרים, וכשבניין המועדון היה היחיד מולם אני כבר מזמן ארגנתי כמה חומרי נפץ מסביב לבניין. חומרי הנפץ היו אמורים להתפוצץ רק לבחוץ, זאת אומרת לרחוב עצמו, והבניין לא יינזק בכלל. הכנתי עוד כמה דברים מסביב ואז חזרתי לדבר אליו. "תגיד לכל הבנות לצאת ליד הדלפק." שמעתי אותו אומר ליוֹרי "מה דעתך להביא את הבנות לפה? לי הכינה לנו הפתעה קטנה…" יוֹרי הנהנה ואחרי כמה דקות כל הבנות יצאו מהחדרים במהירות כשלגברים שאיתן לא היה הרבה זמן להתארגן מאחורה. יוֹרי צחקה עליהם "אין זמן להתארגן בזמן כל כך קצר. שימו מגבת עליכם או משו…", אני התרכזתי בדברים אחרים- "אני צריכה הסגר ולדבר אם הבחורצ'יק החדש" הקשיש היה מופתע 'למה הסגר?' "יהיה רעש!" עניתי מבלי לחכות שיעצור לנשום. "שמע, אני לא לגמרי בטוחה, אבל משהו אומר לי שהוא קשור לזה, אז הייתי רוצה לדבר איתו איכשהו, אבל הייתי מעדיפה בלי טלפתיה." הוא נאנח ושאל 'יש עליך את הפלאפון?' מצמצתי ולא עניתי לו, 'אז האפשרות היחידה שלנו זה טלפתיה' אמר לי אחרי שנאנח, בשקט הוא חשב אלי "אני לא מבין למה את לא לוקחת את הפלאפון כשאת באה אלינו…" "באותה מידה אני צריכה לקחת אותו לכל מקום. זה לא נוח לי" עניתי לו. התנשפתי עמוק, נגעתי במוח של האדם השני ואמרתי לו בלי הקדמות "אני צריכה לדעת מה העסקה שלך!" הקשיש קם ממקומו בהפתעה והשני היה בהלם. 'לי…' אמר הקשיש באזהרה "אני צריכה לדעת מה העסקה כדי לדעת איך לטפל בחברינו שכנראה עקבו אחרייך. מה העסקה!" נהיה להם ברור שאני לא שאלתי. 'העסקה היא…' הוא היסס באריכות 'העסקה היא שאת תהיי תחתיי ליממה הקרובה.'. היה שקט מחריד. ואז "לא יכול להיות…" השקט נמשך עוד קצת, ואז אמרתי לו בטלפתיה, אך הוא ידע היטב מה אמרתי, "שברת את ההבטחה שלך". את הצעקה שבאה אחר כך, לא היו הרבה אנשים כמה בלוקים מסביב שלא שמעו אותה חד וחלק.