מתי היא תשים לב.. פרק 33

נקודת מבט רוני-

שפשפתי את עיני, קמה מהמיטה ואוחזת בבגד הראשון שנגלה לפניי.
חולצה של קוף שלי.
"מאמי, תחזירי לישון." מלמל מתוך שינה, אך לא- זה לא יקרה.

הלכתי אל השירותים , רוכנת אל האסלה ומקיאה את נשמתי.
לאחר כמה דק' קוף מצטרף אלי ומשפשף את גבי בעדינות, יודע שכל זה בגלל שלא היה אחראי מספיק.
אוחז בשיערי ונושק לגבי.
"אני מצטער." אמר בשקט, הנהנתי בראשי ונתמכתי בגופו העירום על מנת להגיע אל הכיור לשטוף את פי ופניי.

"פעם אחרונה שאני מסכים לך לשתות." אמר באנחת תסכול,
"אבל לא ידעתי שזה מה שיקרה." יבבתי בבכי, מחזיקה בראשי הפועם.
"תשטפי פנים וצחצחי שיניים, אני אלך אל החדר אוכל להביא לך קפה." פיהק
"שים תחתון או משהו." מלמלתי, הוא התקרב אל עברי ונשק לשפתיי, יוצא מן המקלחת .

כשחזרתי לחדר לא הופתעתי שראיתי אותו מתלבש, הוא הביט בי בחיוך והוסיף "את כזאת קטנה, מקבלת האנגאובר מ2 שאטים."
"לך מכאן!" אמרתי בכעס, דוחפת אותו מהחדר בעודו שם את חולצתו ומחייך.

הוא חזר אל החדר לאחר זמן ארוך, מגיע עם 2 כוסות קטון שבתוכם קפה שחור.
"את יודעת מה השעה?" צחק, הנדתי את ראשי לשלילה.
"12, ארוחת הבוקר הסתיימה ממזמן. לקח לי זמן עד שהכנתי לבד." חייך
הנהנתי בראשי ושתינו את הקפה באיטיות במרפסת בחדר המפואר, מעניין מה עם שני.

אמא התקשרה אלי, שיט.

-"הלו?" ייצבתי את קולי.
"מאמי שלי, איך באילת?" שמחה
-"כיף, חטפתי האנגאובר בפעם הראשונה." צחקתי
"יופי, ככה תלמדי לא לשתות." שמחה
-"אמא, שני לא עונה לי. היא בבית?" שאלתי
"לא, מאמי. היא טסה בערב עם טל, הם עשו לה הפתעה."

סיימתי לדבר עם אמא ומיד חייגתי אל שני.

"רוני!" אמרה בשמחה
-"מי זאת טסה." צחקתי
"הם עשו לי הפתעה" אמרה בשקט שמח
-"איך שם?" שאלתי
"כיף, עכשיו אנחנו קצת בבריכה לפני שנצא לטייל."
-"אני רוצה גם!" אמרתי בקנאה
"פעם הבאה, ארבעתנו!" שמחה
-"חטפתי האנגאובר ראשון היום." יבבתי אליה
"מזל טוב." צחקה
-"מה עשיתם אתמול?"
"יצאנו לחוף הים ואז בערב ירד לי דם קצת אז לא שכבתי עם טל." צחקה
-"דם?"
"כן, קצת דם."
-"זה קורה לי תמיד באמצע חודש." צחקתי
"כן, קראתי." צחקה
-"נשיקות בובו." ציחקקתי
"נשיקות וחיבוקים."

התלבשנו בבגדי ים וירדנו אל הבריכה,
אני אוהבת בריכה.
"תגיד אני אוהב אותך" אמרתי לשפתיו בזמן ששחינו במים.
"אני אוהב אותך." נשק לשפתיי,
"בוא נעלה לחדר." אמרתי בשיכרון חושים
הוא נשק לשפתיי שוב, מקרב את מותניי אל מותניו וגורם לי לריגוש שרק הוא מסוגל לגרום לי להרגיש.

נקודת מבט שני-

שכבתי במיטת השיזוף, מביטה בשיזוף הברור שלי.
"מאמי, קחי תשתי." הושיט לי טל בקבוק מים קרים,
הנדתי את ראשי לשלילה והזזתי את ראשי לצד השני על מנת לא לפגוש בפרצופו של טל.
"את חייבת." אמר בנוקשות, "אחרי זה ישרוף לך בפיפי."
"תפסיק להגיד את זה, כולם שומעים!" אמרתי בלחש, מתפדחת כשכל הסובבים בבריכה מסתכלים עלינו.

"הוא צודק." צצה משום מקום רעות,

"בייבי, קדימה." הושיט לי את הבקבוק ושוב התעלמתי,
"נכון בייב, קדימה." צחקה רעות,
הלואי והיא היתה מפספסת את הטיסה.

התעלמתי משניהם וזאת הייתה טעות, טל חטף את הטלפון מבין ידיי והביא לי במקום את הבקבוק.
"כל הכבוד!" אמרה רעות בצחקוק,
"אל תתערבי!" אמרתי בכעס, קמה מן המיטת שיזוף ובאה לברוח אל החדר, מתעלמת מקריאותיו של טל.
"בייבי, תקשיבי לי רגע." אמר ברוגע, אוחז בכף ידי ומצמיד אותי אל החזה החם שלו,
תופס ביד אחת בסנטרי ובידו השניה במותן ימין שלי, מצמיד אותי אליו.
אני כמובן יבבתי בבכי אליו.
שנינו עומדים בצד, אך עכשיו מרכז העניינים.
בבגד ים שבקושי מסתיר את פנימיותנו, מחובקים, אני בוכה, טל נאנח בצער.
למה כל הדברים האלה חייבים לקרות רק לי?
אם אמא היתה פה איתי, זה לא היה קורה.

"אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" נשק ללחי שלי,
הנהנתי בראשי.
"אני רוצה לעשות הכל לטובתך." נשק לצווארי
הנהנתי שוב.
"נירגע בבריכה ואז נתארגן לקראת הטיול, כמובן שאת תשתי מים כי אני לא רוצה שתתייבשי ואבא שלך יגיע ויהרוג אותי." נשק לשפתיי, הנהנתי בראשי וחיבקתי את מותניו, קוברת את ראשי בחזה השרירי שלו ונרגעת ממגעו החם והאוהב למרות העצבים שלי על רעות.

התנתקתי ממגעו החם למרות שידיו החזקות שעטפו את כתפיי וליטפו את גבי ארוכות מנעו ממני את הרצון ללכת.

טל החזיק בכף ידי והוביל אותי אל המיטת שיזוף,
טל נשכב במיטת השיזוף, שם את משקפי השמש על פניו ומסמן לי לבוא אליו.

"נרגעת?" צחקה רעות, התעלמתי ממנה ונשכבתי על בטנו של טל,
ביטני צמודה אל ביטנו, גופי האחורי מופנה אל כל העולם.
הצמדתי את לחי ימין שלי החזה החשוף שלו וניסיתי להירגע, לנשום.
"מי יפה שלי?" שאל בשקט לאוזני, חייכתי חיוך קטן.
"יש זוג מבוגר בדיוק ממולנו שמסתכל עלינו." צחקתי,
טל נשק לשפתיי קצרות והושיט לי בקבוק מים.
התרוממתי על מרפקיי מעל גופו של טל, שותה מבקבוק המים ואז מושיטה את הבקבוק אל טל בחזרה,
הוא נשק בחוצפתיות לצווארי, כורך את ידיו סביב גבי התחתון,
"אם לא היו פה אנשים, הייתי צובט אותך. את יודעת למה?" צחק אל אוזני, הבל פיו החם פוגע באוזני.
"למה?" ציחקקתי, זזה ללא הפסקה כשידיו מדגדגות אותי.
"כי התחת שלך דורש את זה, את פעם אחרונה שמה את הבגד ים הזה. הוא נראה כאילו לקחת את הבגד ים של אחותך הקטנה." צחק
"אין לי אחות קטנה." צחקתי, משעינה את גופי בחזרה על גופו.
"השתזפת, הרבה. אבא שלך יכעס." צחק
מניח יד אחת על גבי התחתון, מצייר דפוסים על גבי התחתון בעוד שידו השניה אוחזת בנייד שלו על גבי העליון.

הנחתי את הכובע של טל על הצד של פניי, מרגישה שאני שרופה מידי.
"קיבלת צבע יפה בפנים, את קצת אדומה באף ובלחיים." נשק לקודקוד ראשי.
"גם בגוף" אמרתי בחיוך מאושר, קמה שוב על מרפקיי ומזיזה קצת את החזיה של הבגד ים על מנת שיראה את הבדלי הצבעים.
"את משוגעת." צחק, סידרתי את החזיה בחזרה, נשכבת בחזרה.

התעוררתי מהחזה הרוטט של טל.
שמעתי אותו מצחקק,
"נלך להתארגן?" שמעתי את רעות, "תעיר את חברה שלך."
"בן-בן, בוא לחדר." אמרה בהתפנקות רעות לחבר שלה.
מצמצתי את עיניי וסובבתי את ראשי אל כיוונם של רעות ובן.
"בייבי, התעוררת. נלך להתקלח?" נשק למצחי טל.
הנהנתי בראשי.
"בייבי, ביחד?" צחקה רעות.
"רעות!" אמר בן בכעס, "תפסיקי להציק לה."
"אני לא מציקה! אפילו סיפרתי לה מתי שכבנו בפעם הראשונה. היא לא סיפרה לי מתי הם" אמרה בכעס

קמתי מהמיטת שיזוף, מושכת ביד של טל שנלך אל החדר.
טל נשק לשפתיי והוסיף "תתקדמי, אני רוצה לדבר עם רעות."

התקדמתי אל החדר, נכנסת להתקלח.

נקודת מבט טל-

בזמן ששני נכנסה אל תוך המלון על מנת ללכת לחדר, בדקתי שאף אחד לא מביט עליה כשהיא לבושה בבגד הים האדום הקטן הזה שלה שגורם לי להתחרפן.
"רעות, אפשר לדבר איתך?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.
בן דיבר בנייד.
"שני היא לא כמו כל הבנות, קשה לה להיפתח לכולן. את גם מאוד מרחיקה אותה כשאת מדברת איתה ככה, בכזה חוסר גבולות. את לא שמה לב, אבל את פוגעת בה- הרבה." הסברתי לה בשקט, היא הנהנה בראשה.
"אבל סקס זה הדבר הכי טבעי שיש, ממה היא מתביישת? הבנתי שהיא לא בתולה. הרי מה יש לה לעשות כאן?" צחקה
"אבל תביני אותה, זה נושא מאוד רגיש. היא בסך הכל בת 17, היא לא רגילה לכזאת פתיחות בנושא הזה." הסברתי לה שוב.
"טוב, טוב." אמרה בחיוך קטן, "מצטערת."

חזרתי אל החדר, מגיע אל הדלת ונזכר שהיא סגורה.
דפקתי בדלת אבל היא לא שמעה, מפני שהיא במקלחת.
נאלצתי לרדת שוב אל הקבלה ולקחת מפתח חדש.

נכנסתי אל החדר, רואה את בגד הים שלה זרוק על הריצפה בעוד שהדלת של המקלחת פתוחה.

"שני" קראתי לה, היא ציחקקה,
נכנסתי אל המקלחת, פוגש בדבר הכי יפה ביקום.
"תראה!" הצביעה על גופה העירום שלא יכולתי להישאר אדיש אליו.
מנסה לא לבהות בה,
"השיזוף שלי עכשיו כהה יותר!" אמרה בהתרגשות וכשראתה את המבט שלי מיהרה להסתובב ולהפנות לי את גבה.
מתביישת.

ציחקקתי, פושט את בגדיי ונכנס איתה ביחד להתקלח.

נקודת מבט שני-

"תפסיק להסתכל." אמרתי במבוכה, מכסה את החזה שלי.
"ממה את מתביישת?" צחק, נושק לצווארי
"אתה יודע שרוני וחבר שלה לא מתקלחים ביחד?" אמרתי, חופפת את שיערי השומני והמלא בכלור מהבריכה.
"זאת זכותם המלאה." אמר בזמן שחפף את שיערו הקצר.
"גם אנחנו לא צריכים להתקלח ביחד." קבעתי, רוצה לראות את תגובתו של טל.

"טוב, אז צאי מכאן." קרץ.
"אני הייתי ראשונה!", אמרתי בהיתממות.
"אז יש לך אופציה, או להישאר- או לצאת." צחק
"שתוק ותביא לי את המרכך." אמרתי בחוצפה
"מביא" צחק והוזיז אותי מזרם המים החמים.

כשסיימתי להתקלח יצאתי אל החדר, משאירה את טל להתקלח לבד.
מוציאה בגדים מהמזוודה המסודרת שלי, מכנס ג'ינס קצר וחולצה לבנה חלקה קצרה.

התלבשתי בבגדים, נשכבת במיטה ומדפדפת בפייסבוק.
"טל! היום יום שישי!" אמרתי בהתלהבות, נעשה קידוש אחרי הטיול.
"כן, אבל נחזור מאוחר.. אז נראה." קרץ, מתלבש במכנס ברמודה שחור וחולצת טריקו כחולה המתאימה לנעליו הסגורות הכחולות.

יצאנו מהחדר, תיק צד על גופי ו2 בקבוקי מים קטנים.

"הם חייבים לבוא?" שאלתי את טל בעצב, רואה את בן ואת רעות.
"כן, בייבי. זה טיול עם עוד ישראלים, אין לך מה לדאוג." נשק לצווארי.

"איפה האוטובוס, אנחנו פספסנו!" שמעתי את שירן אומרת בהיסטריה לחברתה גאיה.
"שירן!" אמרתי בשמחה, מושכת את טל אל כיוונם.
"יופי!, אתם איתנו בטיול." ציחקקה גאיה

יצאנו אל מחוץ למלון, מתיישבים בספות מחוץ למלון ובינתיים מדברים.
בן וטל מיד החלו בעישון הסיגריה היומית שלהם.
"מה עשיתן אתמול?" חייכתי אל גאיה,
זזה כשהרגשתי את ידו של טל צובטת את ישבני.
למזלי אף אחד לא ראה.
"יצאנו למסיבה פה, אחת השוות!" אמרה בצחקוק שירן
"כולך שזופה." אמרה גאיה בצחקוק
"כן, אני יודעת." צחקתי, מביטה בטל הטיפש שישבתי עליו.

נקודת מבט הדר-

שפשפתי את עיניי, מביטה במתן במיטה מסתכל עלי.
"קריפי. ישנת בכלל?" צחקתי לנוכח עיניו האדומות.
"לא, הדר. איך את מרגישה?" מצמץ בעייפות.
"בסדר, קצת כואב לי הראש." חייכתי,
"אני יודע." אמר בשקט
"שתיתי אתמול?" ציחקקתי, לא זוכרת מה עשיתי אתמול.
"לא, בייב. את לקחת את הכדור ואת פשוט, פשוט התחרפנת." אמר בשקט עצוב.
"למה?" ציחקקתי ללא הבנה,
"את היית מוזרה, בכית, צחקת, כעסת. את שאלת את חברה של ליאור אם הם שכבו.. לא אכלת כמעט אתמול, כשנרדמת הלכתי עם אלינור לבדיקה וכשחזרתי, מצאתי אותך בוכה מתוך שינה. הערתי אותך ונשארתי ער עד שנרדמת, בקושי ישנתי." מלמל בעייפות.

"בכיתי?" שאלתי ללא הבנה, מתן הנהן בראשו.
מושך את גופי אליו ומנשק את לחיי.
"את אמרת שאת סובלת, שקשה לך כאן." אמר באנחה שקטה.
"זה לא נכון.." יבבתי בבכי,
"אני יודע, רק תבטיחי לי שיותר לא תיקחי משהו בלי להגיד לי." התחנן,
הנהנתי בראשי.
הוא נשק למצחי וניסה להירדם כשאני בין זרועותיו.

התעורררתי לקראת הצהריים שוב פעם, יוצאים עם תומר ונטשה.

"חייב ללכת?" שאלתי בעצבים, לא רוצה ללכת.
"כן, מה הבעיה הפעם?" חייך אלי מתן.
"לא רוצה ללכת, אני רוצה לישון." פיהקתי,
"קדימה, תתארגני ונצא אלי." קבע

התארגנתי, לובשת ג'ינס שחור וחולצת בטן כחולה רחבה.
"תחליפי." קבע מתן, אך הרמתי אצבע שלישית ויצאתי מן החדר.
"הדר!" אמר מתן בעצבים, נאנח בתסכול.
"טוב, סליחה.", ציחקקתי,
"מה נסגר איתך?" שאל ללא הבנה, נפרדים מאורי ומשרית ועולים לאוטו.

"חשבתי שאנחנו מהזוגות האלה שמקללים." צחקתי במבוכה.
"לא. זה ממש לא לעניין כל הדיבור הזה, את נשמעת כמו מתבגרת מרדנית." אמר בזעזוע וצחק לעצמו.
"מה אתה צוחק?" שאלתי ללא הבנה
"את באמת מתבגרת, את עוד לא בת 20." צחק
ציחקקתי בשקט, ממשיכים בנסיעה.

הגברתי את המוסיקה שהתנגנה ברדיו,
יודע מה אני אוהבת.

"תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממשהו ככה." שרתי למתן
"חיים שלי, זמרת." צחק.

בזמן ששרתי דפדפתי באינסטגרם, רואה תמונות של בת דודה של מתן, רוני, העלתה תמונה עם חבר שלה בבריכה.
והיה תיוג של האיזור- אילת.

"רוני באילת?" ציחקקתי, מתן הנהן בראשו, מחליף הילוך ומושיט לי את הנייד שלי שאצפה בתמונות.
"שני בקפריסין עם טל." הוסיף,
"אני רוצה גם!" התלהבתי, תמונות יפות.
שני פחות צילמה
"הן גדלו לי, נוסעות עם חברים שלהם." נאנח בתסכול
"גדולות." חייכתי

"עושים היום ארוחת ערב אצל תומר." אמר מתן,
"תתארגן קודם ואז נדבר!" נאנחתי בכעס
"טוב." צחק, נכנס למקלחת.

–

הגענו אל תומר הביתה, נטשה סיימה לארגן את כל השולחן, מתעקשת שנשב.
ישבנו לאכול כמובן אחרי שתומר קידש,
"הדר לא יכולת לבוא ערומה וזהו?" צחק תומר
"שמתי ג'ינס ארוך." חייכתי בגאווה.
"רואים לה רק פס קטן." אמרה נטשה ללא הבנה,
"כאלה הם, תתרגלי!, מעירים על כל דבר." נאנחתי
הם צחקו.

כשסיימנו לאכול ולצפות קצת בטלוויזיה החלטנו על לצאת לבר.
"הדר נהגת תורנית!" קבע מתן,
"למה אני?" שאלתי ללא הבנה,

"נטשה נהגת תורנית!", צחק תומר ונידב גם את נטשה
"אז אנחנו נצא איתכם ולא נשתה, לא נהנה, ונצטרך לנהוג במקומכם?" צחקה בזלזול נטשה .
"כן" אמר תומר

"מאמי, חפש מונית כי אני לא מתכוונת לנהוג." אמרתי בחוצפה.
"תחליטו, או שישנים פה כולם. או שיש נהגות תורניות." אמר תומר.
"אני במיטה של תומר!" קבעתי
"לי לא אכפת שנישן פה כולם." צחקה נטשה,

הזמנו מונית, נוסעים לבר דאנס באזור.

לקחתי לי כוס עם וודקה ותפוזים,
מתן גם.

נצמדתי עם גבי אל בטנו ורקדתי צמוד אליו, ידו החופשית ללא הכוס אוחזת במותן ימין שלי ומראה לכולם שאני שייכת לו.

הבטתי הצידה, רואה את נטשה מקפצת לה ותומר מצחקק, מצלם אותה.
לבסוף הם הגיעו למצב כמונו, מחובקים ורוקדים.

הסתובבתי אל מתן, מצמידה את בטני אל בטנו,
"זה מגעיל לחשוב שנישן על המיטה שתומר שכב שם עם נטשה?" צעקתי אל אוזנו, מגברת על הרעש.
מתן צחק,
"נישן על הריצפה."
"אתה שיכור? אתה יכול לנהוג?" שאלתי,
הוא הניד את ראשו לשלילה, "לא נוהג."
"נוכל לנסוע לישון במקום אחר? לא כאן?" התחננתי,
"אצל חברים שלי?" נשק לצווארי.
"לא, לא משנה. אני אשן על הספה." ציחקקתי.

ממשיכים לרקוד וכשרואים שמתחיל להיות צפוף מידי, הולכים.

"איפה אתם ישנים?" שאל תומר,
"אני והדר נישן במיטה שלך." צחקה נטשה מהשיכרות.
"לא! תומר ישן איתך שם. מתן ואני נישן על הספה." קבעתי.
תומר הנהן בראשו,

מתן סידר את הספה והוריד ממנה את הכריות ושם סדין,
למזלנו הספה עם הגב אל המיטה.
לא צריך לראות אותם.
הספה הייתה גדולה , מכילה את שנינו.
חולה על הספות של פעם!

"בא לי לישון רק עם תחתונים." אמרתי למתן בזמן ששכבנו בספה,
הוא רק עם תחתון רחב וחולצה ארוכה.
"ממ, לא." אמר, נושק לצווארי, מנסה להירדם.
"תומר? נטשה?" שאלתי, יופי, נרדמו.
קמתי מן הספה , מורידה את הג'ינס ונשכבת ליד מתן.
"כל מה שאני אומר, את עושה ההפך?" משך אותי אליו.
מניח את ידיו על מותניי וגולש אל ישבני כשאני שעונה על גופו עם בטני ורגלי.
"הא, כן." צחקתי,
"שמת בוקסר?" צחק, הנהנתי בראשי.
שתי ידיו אחזו בישבני, מביאות אותי לשכב במלוא תפארתי על גופו .
"לכי לישון." נשק את אוזני.
ציחקקתי והתכרבלתי בשמיכה, מנסה להירדם.
"החזיה מציקה לי." נאנחתי בתסכול.
מגששת אחר הסוגר של החזיה, נפטרת מן החזיה ונשכבת לישון בחזרה על מתן.
"את קמה מוקגם בבוקר, מתלבשת לפני שתומר קם ומכינה לי קפה שחור." נשק לצווארי,
"תלטף אותי בגב." ביקשתי בחיוך רחב שנמתח על צווארו.
הוא עשה כבקשתי.
"אחרי שנקום הולכים לאמא שלי, היא עושה ארוחה עם השכנים. אחותי גם תבוא עם הילדים." נשק לכתפי.
"ממ, לילה טוב." נרדמת לבוקר עמוס.

התעוררתי ראשונה, לעזאזל עם הרגלי הצבא האלה.
שמתי עלי את הג'ינס ואת החזיה, מצחצחת את שיניי בעזרת האצבע ומכינה למתן קפה שחור.

"בייב, השעה 9. אמא שלך כבר התקשרה פעמיים" נשקתי לצווארו, הוא מלמל משהו ולבסוף קם.
הולך לשירותים, שמח שהם לא ערים ומשאיר אותי לבד.
הוא יצא לאחר כמה זמן, מאורגן, לבוש ושתה את הקפה.

השארנו פתק במטבח תודה על האירוח ושבערב ניפגש (שקר.)

הגענו אל אמא של מתן בסביבות השעה עשר, מה כל הפקקים האלה באמצע השבת?
"הנה אתם!" אמרה בדאגה אמא של מתן,
"כן, הדר שתתה ולא התעוררה בבוקר." צחק מתן
"זה היה בדיוק ההפך!" אמרתי בהלם,
נעמי צחקקה, מובילה אותנו אל השולחן.

ישבנו, לא הכרתי את השכנים.
התחלנו לאכול, ליהי שיגעה את מתן.
"מתן, זאת חברה שלך?" שאלה השכנה,
"זאתי?, מה פתאום. מצאתי אותה בחוץ." קרץ
"הוא שוב פעם התחיל" נאנחתי בחיוך ודיברתי עם אחות של מתן.

הארוחה הסתיימה ופרשנו לישון, כמובן אחרי שניקינו.

ללא מכנסיים, עם חולצה ארוכה של מתן, נרדמתי.
מתן מיד אחרי נרדם.

נקודת מבט מעיין-

אחריי יומיים שלמים שבהם לא דיברתי עם איל הוא החליט לקחת אחריות על מעשיו,
כל החדר שלי התמלא בפרחים צבעוניים ורייחניים.
ארוחת בוקר במיטה,
ועוד פינוקים.

חינכתי אותו.

קמתי במיטתו של איל, שבת הגיע.

"לאן?" שאלתי, רואה שהוא מתלבש.
"לאמא שלי, אני יאכל שם זריז ואז נצא שנינו." נשק ללחי שלי,
שכחתי שאמא שלו לא יודעת שחזרנו.
"מתי תספר לה?" שאלתי,
"לא יודע.. אני לא רוצה לספר לה." נאנח
"הקשר הזה יוביל לאנשהו?" שאלתי ברצינות.
"כן! אמרתי לך, את האישה שלי." נשק לצווארי
"ומה, נתחתן והיא לא תדע?" צחקתי בזלזול
"יקח לה זמן להבין שאני אוהב אותך, היא קצת אטומה כי לא באת ממשפחה עם כסף ואין לך תואר." נאנח
"ולך זה מפריע?" צחקתי בזלזול
"לא, בחיים לא." אמר בדאגה

"טוב אז תשים אותי בבית, אני אהיה עם אח שלי הקטן קצת." חייכתי חיוך קטן,
רציתי בוקר שקט איתו, אבל הוא צריך ללכת.
"אני אפצה אותך." קבע

נפרדתי ממנו בנשיקה וירדתי בבית,
"נצפה בסרט?" שאלתי את אחי, הוא הנהן בראשו.
"מלך האריות." צחק, הנהנתי בראשי וצפינו בזה.

הסרט נגמר וחיכיתי לתגובה מאיל.

-'למה אתה לא עונה?'

-'מתי אתה בא?' השעה כבר 2 בצהריים.

-'אני הולכת לישון, אל תבוא.'

-'טוב, תבוא. אבל למה אתה לא עונה!'

-'אני שונאת אותך.'

כל שעה שלחתי הודעה, הוא רק קרא ולא ענה.

השעה כבר 5 בצהריים.

הטלפון שלי צלצל, ניתקתי.
שוב, ניתקתי.
זה איל.

'אמא שלי גילתה.. היא ראתה את ההודעות.'

'תעני, בבקשה.'

'אמרתי לה שאנחנו רק ידידים, היא באה היום בערב לדירה שלי. היא רוצה לראות אם הבית נקי, את חייבת לפנות את הדברים שלך.'

-'למה שיקרת לה?'

'אני לא יודע, אני מצטער.'

-'למה היא באה אליך?'

'היא רוצה לראות שבאמת את ידידה שלי..'

-'אתה בן 24, למה אתה מסכים לה?'

'כי זאת אמא שלי!'

-'לך לעזאזל.'

'מעיין!'
'תעני לי'
'לעזאזל איתך, תעני!'
'אני מצטער!'

איל המשיך להתקשר, אני התעלמתי.
הולכת לעבודה, חשבתי שנספיק בבוקר לעשות משהו ביחד.
בכל זאת.. מחר אני חוזרת לצבא.

באמצע המשמרת, בכבודה ובעצמה באה אמא של איל.

"תקשיבי לי טוב, חתיכת פרחה מהרחוב. תתרחקי מהבן שלי או שאני אהרוס לך את העתיד. את שומעת את זה?" אמרה לי בזעם, פניה הופכות לאדום.
"מה את רוצה ממני?" שאלתי ללא הבנה.
"את היום נפרדת ממנו, אני לא רוצה לשמוע שאת בכלל דיברת איתו. כי חבל, אני יכולה לגרום לזה שיפטרו אותך מכאן, אבא שלך יאבד את העבודה שלו ואמא שלך תפוטר גם היא." חייכה חיוך רשע,
"את רצינית?" צחקתי בזלזול,
"תקשיבי לי טוב.", אחזה בזרועי בחוזקה,
"עוד היום! את אוספת את החפצים הזנותיים שלך מהדירה ואת עפה לנו מהחיים, הבן שלי לא צריך אותך. את לא מלומדת, לא עם רקע משפחתי מבוסס, את עוד אספסוף קטן ולא חשוב." חייכה ברשעות.
"איל אוהב אותי, זה לא משנה לי מה את חושבת." אמרתי בנוקשות, משחררת את זרועי מהיד התובענית שלה.

המנהל של המסעדה יצא לבדוק מה קרה,
"הו- מה שלומך?" חיבק את אמא של איל.
"בסדר, מחר אתם זוכרים לבוא?" חייכה אליו.
הוא הנהן בראשו.
משאיר אותנו לבד.

"תתחילי לחפש עבודה אחרת, או שתמצאי את עצמך ברחוב." צחקה
"א-את רצינית?" צחקתי
"אני רצינית, יש לך עד 9 לבוא לאסוף את הדברים שלך או שאני אשרוף אותם בעצמי." אמרה בכעס, יוצאת מן המסעדה.

גמעתי את רוקי.

לאמא שלו יש קשרים, היא מסוגלת לגרום לפיטורים של ההורים שלי.

חייגתי אל איל.

"מעיין?" שאל בדאגה
-"ת-תקפיץ לי את הדברים, תגיד לאמא שלך שאני מסכימה." נאנחתי
"מסכימה למה?" צחק
-"להניח לנפשך. אני לא יכולה לסכן את העבודה שלי ואת העבודה של ההורים שלי."
"מה את מקשיבה לה?" צחק בכעס.

השעה 9 עברה ממזמן, השעה כבר עשר וחצי.

"מעיין, אני יכול לדבר איתך?", המנהל קרא לי, הנהנתי בראשי.
"מישהי התקשרה, אמרה שדיברת אליה בחוצפה. את יודעת שדברים כאלה מובילים לפיטורים.." נאנח
"לא דיברתי בחוצפה לאף אחד" אמרתי בשקט
"מעיין, היא מסרה את הפרטים שלך.. היא אמרה בנוסף שלא הבאת לה עודף נכון." נאנח
"אתה מאמין לסתם לקוחה?" צחקתי בזלזול
"היא חברה שלנו, היא לא תשקר. היא אחראית על חלק מהמסעדה, על העיצוב." אמר
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." צחקתי בזלזול
"זאתי שדיברה איתך, זוכרת?" שאל,
אמא של איל.
לעזאזל.

"טוב, מצטערת. למרות שלא עשיתי כלום." נאנחתי בתסכול
"אני מצטער, אבל אני חושב שתסיימי את המשמרת ונדבר כבר.." נאנח

חייגתי אל איל.
-"אני בהשהייה מהעבודה, בזכות אמא שלך." צחקתי בזלזול
"מה?" שאל
-"היא התקשרה להתלונן עלי, אני אחפש עבודה אחרת כנראה."
"אני אדבר איתה." אמר

זה הסוף שלנו..

נקודת מבט רוני-

-'למה את לא עונה?' שלחתי לשני.

'התקלחנו, עוד מעט אנחנו יוצאים לטיול'

-'התקלחתם ביחד? חחחח'

'אה.. כן'

-'את רצינית? מי מתקלח עם חבר!'

'למה לא?'

-'זה כמו שתפליצי לידו! או תלכי לשירותים כשהוא בחדר בשביל מספר 2!'

'הוא בא והצטרף, זה לא שקבעתי..'

-'את חייבת להפסיק את זה ומהר! הוא בסוף יפרד ממך..'

'למה?'

-'כי ימאס לו ממך!'

'אתם לא מתקלחים ביחד?'

-'לא!'

משוגעת שני הזאת. משהו לא בסדר אצלה…

"מאמי יוצאים?" נשקתי לצווארו, הוא הנהן בראשו.
קם מהמיטה והולכים לים.

נקודת מבט שני-

"מה זה השטויות האלה?" שאל טל כשדפדף בפלאפון שלי, נעצר על השיחה עם רוני.
"את באמת מאמינה לזה?" שאל, שתקתי.
"אני בחיים לא אעשה דבר כזה." אמר לי, מביט בתוך עיני,
"בוא נעלה לאוטובוס." שיניתי נושא,
עלינו לאוטובוס, התיישבנו מקדימה לשמוע הסברים.
טל בפנים ליד החלון, אני בחוץ.
"תקשיבי לי רגע." אמר טל,

הבטתי בו, מנתקת את הקשבתי מהמדריכה שדיברה.
"רוני וחבר שלה קצת זמן ביחד, פחות מאיתנו. ברור שזה ישמע לה מוזר.. וגם זאת זכותה המלאה, לא כולם כמונו. ואם זה מפריע לך אני אפסיק. אבל אני לא מוכן לשמוע שטויות כאלה שאת לא רוצה בגלל שאת מפחדת שאני אפרד ממך." קבע,
נאנחתי בתסכול, מניחה את ראשי על רגליו ומנסה לישון.
הוא ליטף בעזרת ידיו את גבי ונאנח בשקט.

"המדריכה לאן הולכים?" שאלתי בזמן שכולם ירדו מהאוטובוסים ואנחנו כבר היינו למטה.
"אם לא היית ישנה, היית יודעת." צחקה, מוסיפה "נטייל פה באזורים העתיקים, מוזיאונים ונראה את רצועת החוף מהאוטובוס, נעבור דרך יקב ונחזור. כמובן יהיה זמן לאכול פה."

הנחתי את משקפי השמש על עיני, ממשיכים ללכת יד ביד אחרי המדריכה.
"חברים שלנו! תחכו לנו." אמרה שירן, מרימה את הגו פרן ומצלמת אותנו ביחד בסלפי.
"הקבוצה הכי שווה, לחייך!" אמרה גאיה, עושות סלפי עם כל הקבוצה.

הגענו למוזיאון, הצטלמנו ביחד ואז ברחתי לחפש שירותים, המדריכה נתנה זמן חופשי לטייל ואף לצאת לקנות אוכל.
"בייב, תשאל אותו איפה השירותים." ביקשתי,
טל שאל את המאבטח והסביר לו באנגלית,
"כל הגברים, בואו נעשה תמונה בחוץ. טל, בוא!" קרא לו איש אחד שלא ידעתי מי זה.
"בן, בוא, תשאיר רגע את הבחורה לבד." קרץ טל.

"בייב, אני הולכת לשירותים." אמרתי לאוזנו, הוא הנהן בראשו ונשק לשפתיי.

הלכתי לשירותים, רואה אישה שאיתנו בטיול, בת 40 בערך.
"את שני?" חייכה, הנהנתי בחיוך ונכנסתי לשירותים.
"שני, לחכות לך?" שאלה,
"כן! תודה." שמחתי

יצאתי מהשירותים, שטפתי ידיים והודתי לאישה שחיכתה לי,
"אתם נהנים במלון שלכם?" חייכה, הנהנתי בראשי.
"זה איפה שכל הצעירים." צחקתי
"גם אנחנו צעירים." קרצה, ציחקקתי והסכמתי איתה.

חזרתי למקום שבו טל נטש אותי, רואה אותו מדבר עם אחד האנשים בקבוצה.
האיש הסביר לטל על המוזיאון,
התקרבתי מאחורה וכרכתי את ידיי סביב מותניו של טל מאחורה, מחבקת.
"יפה שלי, רוצה פרוזן יוגורט? מוכרים כאן." אמר בהפתעה
"לא, כואבת לי הבטן. לא בא לי." אמרתי בעייפות
"כי לא אכלת." קבע,
"טוב, בא לי." ציחקקתי, הולכים אל האיש שמוכר פוזן יוגורט,

טל קנה לי, מתעסק בכספים בעוד שאני אוכלת את הפרוזן ומתענגת עליו.
"לא בא לי עוד, קח." השארתי לו את הסוף של היוגורט,
"אני חייב סיגריה, בייב. תחכי פה?" נשק לצווארי.
"לא! נו טל. תחכה, אל תעשן." ביקשתי
"מתי אני אעשן?" נשק לכף ידי שהייתה בתוך כף ידו.
"לא עכשיו, פליז." התחננתי
"טוב חיים שלי, יאלה בואי." התקרבנו אל הקבוצה

"אחרי ששני קנתה לה פרוזן יוגורט, אפשר ללכת לאזור הבא." קרצה המדריכה.
ציחקקתי בשקט, ממשיכים בהליכה.
שמחה שבאתי עם נעלים סגורות.

הבטנו על ההרים שמתחברים עם הים, על צוקים, על ציפורים.
"טל מה זה שם?" ציחקקתי, רואה חנות של בגדים בין השווקים.
"בזמן החופשי נלך לשם, את רוצה ג'ינס?" שאל, הנהנתי בראשי.

"לכל הצעירים שבטח נרדמו, יש זמן חופשי לקניות בשווקים. יש מסעדות מאוד טובות." אמרה
"מתי חוזרים?" שאל בן
"ב9 אנחנו במלון." חייכה,

הסתובבנו, מחפשים את החנות שראיתי.
"היה שם מכנס לבן שממש רציתי.." אמרתי באכזבה לבן,
"ילדונת, נגיע לשם." חייך בן.

המשכנו לטייל , טל קנה גלידת שוקולד.
שואל אותי מאות פעמים אם בא לי.
"תן לי לק." חייכתי, לוקחת ממנו את גלידה למרות ששאל אותי המון פעמים אם אני רוצה והתנגדתי.
החזרתי את הגלידה אל טל והמשכנו ללכת ארבעתנו,
רעות שתקה. לא פנתה אלי.

"שמעתי שיש מועדון חשפנות ליד המלון, אתה מצטרף?" שאל בן את טל,
"לא!" עניתי במקומו
"אחותי, פעם אחת." אמר בן,
"לא!" אמרתי בעצבים, הולכת מלפנים ומתעלמת מבן.

נכנסתי לחנות, רואה את הג'ינס הלבן שראיתי דרך האוטובוס על קולב.
נאלצתי לדבר אנגלית,
מבקשת מידה, היא נתנה לי.
"בייב, תשמור לי." נישקתי את שפתיו ונכנסתי מאחורי הוילון שבקושי מכסה משהו.
"איך זה?" שאלתי בהתלהבות, מסתובבת בשביל לתת לטל תצפית מלאה.
מכנס לבן מחוייט.
"יפה." אמר בהתלהבות, מביט במכנס ושואל "איזה מידה אחותי?"
"היא בערך כמו רעות." אמרתי, מביטה ברעות ולא שואלת מה המידה שלה.
"רעות מה המידה שלך במכנס?" שאל טל, רואה אותה מודדת את אותו המכנס בצבע ורוד בהיר.
"תיקח לה כזה בצבע ורוד בהיר." כשמצא את המידה של אחותו,
"את לא רוצה שיהיה לכן אותו צבע?" קרץ
"לא, זה יפה יותר. תקנה לה שניים." חייכתי,
"הגזמת, קדימה נקנה את הורוד." צחק
"אני רוצה גם ורוד" ביקשתי מטל, הוא מצא מידה והלך לשלם.

רעות קנתה והמשכנו לטייל, טל עצר מול חנות מפחידה. הכל היה שם מסריח.
"בוא נלך!" התחננתי, רואה שעושים שם קעקועים.
"רצית קעקוע תואם, לא?" שאל.
התחלתי ליבב בבכי.
"אני רוצה ללכת!" בכיתי לו,
אני לא רוצה להיות שם, הכל מפחיד.
אני גם לא רוצה שיקעקעו אותי.
טל צחק וחיבק אותי חזק.
"חיים שלי, צחקתי. לא באמת." נשק לצווארי.
"אני לא אוהבת אותך, לך ממני." משכתי באפי, מתרחקת מטל ומושכת בידו של בן שיחזיר אותנו אל האוטובוס.
"והו, ילדה. תעזבי את חבר שלי." אמרה רעות,
"שני." אמר טל , מחבק אותי אל גופו.
לא עניתי, קוברת את פניי הרטובות בחזה של טל, משחררת את כף ידו של בן מאצלי.

"אמרתי לך שאת יפה? הולם אותך המכנס הזה." נשק לקודקוד ראשי.
יודע כיצד להרגיע אותי.

כשנרגעתי, המשכנו ללכת אל האוטובוס.
טל אחז בשתי השקיות עם הבגדים, לוקח אותנו הישר אל האוטובוס.

"נבדוק שכולם פה ואז נצא." אמרה המדריכה , טל ואני כבר ישבנו באוטובוס, השענתי את ראשי על כתפו ונרדמתי.

"שני, טל, הגענו ליקב." שמעתי מישהי מעירה אותנו, מצמצתי את עיניי וניגבתי את זוית פי.
"ממ, מה?" מלמלתי ללא הבנה
"הגענו ליקב." חייכה גאיה, הנהנתי בראשי והערתי את טל.
טל התעורר, מחכך את גרונו וקם מן המושב.

"מה קניתם?" שאלה גאיה בזמן שירדנו מהאוטובוס.
הראתי לה תמונה כי שלחנו לאחות של טל כשהיה וי-פי באזור.
"למה לא אמרתם לי?????" אמרה בכעס חמוד.
ציחקקתי בשקט ונכנסנו ליקב.
"מכיוון שכולם פה כבר לא קטינים, תתפרעו בשתיה." קרצה המדריכה.
הסתובבתי עם טל וטעמתי אחריו שתיה.

לבסוף טל קנה מוחיטו, כי גם אני אהבתי.
"בערב נפתח." קרץ טל ,
"משתכרים?" צחקה רעות, הנהנתי בראשי.

הגענו אל האוטובוס, גאיה הגיעה אל הרמקול וצחקקה בקול.
"לכל אלה שאיתנו במלון, עושים קידוש ואחרי זה ישיבה של החיים בחדר שלנו!"

ירדנו אל המלון, הולכים אל החדר אוכל,
בן הביא בקבוק של מיץ ענבים.

"תתמודדו, זה מה יש." צחק בן

צחי, המבוגר בנינו, קידש על היין ועל החלה שהייתה.
חיברנו הרבה שולחנות, גם לא היו הרבה אנשים.
לבסוף אכלנו, כל אחד מה שבא לו.
אני ישבתי ליד רונית וטל ישב בין הצעירים.

כשסיימנו לאכול, כל אחד הלך לחדר שלו וקבענו שאנחנו הצעירים ניפגש בחדר של גאיה ושירן.

כשחזרתי לחדר, גררתי את טל למיטה וטיפסתי מעליו.
מורידה את חולצתי ואת חזייתי,
"ואו, מישהי חרמנית." ציחקק,
שולח את ידו אל קדמת מכנסיי ופותח את הכפתור,
מסובב אותנו, אני על גבי והוא מעלי.
נמשכים לעולם אחר ששייך רק לנו.

נקודת מבט ענבר-

נכנסתי לחדר, רואה את עומרי ישן על בטנו.
נשכבתי מעל גבו וחיבקתי חזק.
להירדם איתו,
"חיים שלי, מתי הגעת?" מלמל מתוך שינה.
"עכשיו, המרצה השאירה אותנו הרבה זמן היום." נאנחתי, פאקינג עשר בלילה.

"איך הבטן?" שאל שוב,
"בסדר, אבל מרגיש לי רגיל.." אמרתי בשקט
"אני לא הייתי בהריון, אז אני לא יודע." צחק
"נלך חודש הבא לבדיקה." פיהקתי
"טוב, חיים שלי נלך לישון." מלמל, מחזיק בכף ידי בזמן שאני מקיפה את גופו בעזרת ידי.