כלואה2- פרק 18.

הנשימות שלי התקצרו והכול סביבי היה שחור. קולות בס חלחלו לראשו.
"אימא" ראיתי יד מתנענעת מול עיניי שבקושי מצליחות להיפתח אל קרן האור הכתומה.
כשעיניי נפתחו לרווחה וראיתי מולי את אנדי הדבר הראשון שהוא עשה היה לירות לעברי מתקפה של שאלות. "אלו היו הם?" הוא שאל ומיד ירה את השאלה הבאה "מה הם עשו לך? זה היה לוקאס?" אחזתי בידו של אנדי שישב על השולחן בסלון ואני שכבתי בספה, אלוהים יודע איך הגעתי לכאן. היו לי תהיות אם זה העולם הבא, אבל עולם הבא שנראה כמו העולם שלפני זה קצת לא הגיוני.
"אימא!" הוא צעק על מנת לעורר אותי. ניסיתי בכול כוחי להתעשת על עצמי. "אנדי" הגיתי את שמו בקושי "איך מצאת אותי? איך הייתי?" הוא הסתכל עליי במבט מוזר, זה עניין אותו כנראה איך אני לא זוכרת.
"על הרצפה" הוא ענה כאילו שזה היה ברור כשמש "הרמתי אותך לספה ואת לא הספקת למלמל" הוא השפיל פניו. גבותיי התקרבו באופן אוטומטי. חששתי ממה שאנדי יענה "מלמלתי מה?" חיכיתי שיענה "אנדרס, אנדרס, אנדרס" הוא חיקה אותי באותו הקול. הנשימות שלי עדיין הקשו עליי במקום להקל עליי שאני מקבלת אוויר חדש.
הוא אחז בידי כתמיכה "מה יש אימא?" הוא שאל ועיניו הסתכלו עליי בפרצוף מרחם. לא ידעתי אם להגיד לו או לא להגיד לו. לא היה לי מספיק זמן לחשוב על זה בעצמי "כשירדתי מהחדר שלך אתמול בלילה" התחלתי "ראיתי צל מסתובב בבית, הייתי בטוחה שאני סתם פרנואידית" הוא הנהן כאות לכך שאמשיך "החלפתי מצעים אחרי מה שקרה עם לילי" הוא הסתכל עליי וניסה להבין לאן אני חותרת "הוא תפס אותי מאחור" אנדי פער עיניו אולי מההלם או ניסה לדמיין מה אני הרגשתי באותו הרגע.
"הסתובבתי וזהו אני לא זוכרת מה היה אחר-כך" הוא הסתכל עליי במבט חושד. הוא שחרר את ידו ממני ונעמד. הוא התהלך ימינה שמאלה "משהו פה מוזר" הוא התחיל וחשבתי בדיוק כמוהו "למה הוא לא רצח אותך?" הוא שאל באופן הכי פשוט וישיר. הסתכלתי עליו במבט חסר כל אונים "אני לא יודעת" מלמלתי בלחש.
לא ידעתי איך להגיד לאנדי שאני חושבת שראיתי את אנדרס או שפשוט בגלל שעמדתי למות אז הפנים שלו הופיעו מולי מבלי שרציתי. אני לא יודעת כבר מה לחשוב. האמת, אני לא מצליחה להבין למה הוא לא רצח אותי. הייתי כולי שלו ועוד התעלפתי אז בכלל הוא היה יכול לחגוג על ליבי ואפילו לדקור אותו שש פעמים אם היה רוצה.
"אתה יכול להביא לי מים בבקשה?" ביקשתי מאנדי ומבלי לענות הוא ניגש למטבח למזוג לי כוס מים צוננים. רציתי להשאיר את עצמי לבד אפילו שזה לכמה רגעים. לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שקרה אמש. מה קרה אחרי שצנחתי. אני חייבת להפסיק לפתח לעצמי אשליות.
אולי זה שחשבתי על אנדרס באותו הרגע הציל אותי.
מצד אחד, אני רוצה להאמין כל-כך במה שראיתי וזה לא סתם קרה. שום דבר לא קורה סתם.
מצד שני, אני מפחדת לעבור שוב פעם את המוות שלו, אחרי שאגלה שזה היה סתם דמיון מופרך.
"קחי" אנדי השיט לעברי את כוס המים. עברתי למצב ישיבה בספה ולקחתי ממנו את הכוס "תודה" מלמלתי כשלקחתי מידו את הכוס ולגמתי ממנה במהירות. הנחתי את הכוס על השולחן.
שפשפתי את כפות ידיי על פניי ומצחי. לא ידעתי איך להתמודד עם זה.
אנדי הזיז את הכוס הצידה והתיישב על השולחן מולי. הוא הוריד את ידיי מהפנים בסערה "ומה אם הייתי מוצא אותך אחרת?" הוא שאל בפחד "מה זאת אומרת?" שאלתי כדי לעכב את הזמן.
"כשראיתי אותך שוכבת על הרצפה" הוא התחיל "הייתי בטוח שזהו" בלעתי את הרוק. ניסיתי לדמיין את אנדי בסיטואציה הזאת שהוא יורד מהמדרגות ורואה אותי על הרצפה. "אני מצטערת" אחזתי בשתי ידיו באהבה "אני מצטערת שאתה צריך להתמודד עם זה" דמעה עשתה את דרכה בגרוני וכמעט עמדה לצאת אך נתנה לי להרגיש מחנק לפני כן.
הוא הסתכל עליי במבט 'אני מבין'. תפסתי את ידו וגרמתי לו לבוא לשבת על ידי בספה. הנחתי את ראשי על כתפו והוא ליטף את שיערי באהבה.
***
שכבתי על הספה. הכוונה שלי לא הייתה להירדם הלילה.
במיוחד מעצם העובדה שהשעה רק תשע.
רציתי לנוח על הספה, לחשוב קצת על מה שקרה הלילה. בכול פעם שאני מנסה לשחזר את הסיטואציה בראש, בסופה אני רואה את פניו של אנדרס ואז זה משתלב עם פניו של אנדי שהעיר אותי אחרי ההתעלפות. לא ידעתי מה לעשות.
שריקות חלשות הגיעו מפתח דלתי, כך לפחות חשבתי. אחזתי בסכין שהייתה מתחת לכרית הספה ועברתי למצב ישיבה "מי שם?" צעקתי בלחש והשריקות המשיכו "מרי" שמעתי בלחש. נראה לי שזה מה שאמרו "זה אני" שמעתי. ללא ספק לא יכולתי להבחין מי זה.
התקדמתי בעדינות ובשקט לעבר הדלת של הבית שנפתחה בעדינות. רוממתי את הסכין ותכננתי לדקור את מי שיופיע בפתח הדלת. "את נורמלית?" לוקאס עמד מולי ואחז בידי שהייתה לגובה עם הסכין. "הבהלת אותי" הורדנו את ידינו באיטיות "מה אתה עושה פה?" הלכתי לכיוון הספה כדי להתנער מהבהלה. "מה שלומך לוקאס?" הוא סגר את הדלת "אתה בסדר?" הוא התקדם לעברי "איך הפצע שעשיתי לך? עובר לא עובר?" הוא חיקה אותי. כנראה שציפה שאשאל אותו את כל השאלות האלה. הוא התיישב לידי בספה וחייכתי אליו חיוך קטן אך כנראה שהייתה לו משמעות.
"מה זה היה?" הוא שאל וגבותיי התכווצו "מה זה היה מה?" לא הבנתי לאן הוא חותר "הוא היה אצלך" כשאמר את המשפט הזה הצלחתי להבין שהוא מדבר עליו "הקינג" לחשתי והוא הנהן.
חיכיתי שימשיך "את חיה" הוא אמר כעובדה מוצקה "הוא ברח" לחשתי "הוא פשוט הלך מכאן אחרי שהתעלפתי" פירטתי יותר. "התעלפת?" הוא שאל בפליאה. "איך קוראים לו לקינג הזה?" חתרתי לאן שיכולתי, להשיג עוד קצת פרטים. הוא חשף את שפתיו התחתונה החוצה ועשה לי תנועה שהסקתי מכך שאינו יודע. "איך אתם קוראים לו בארגון?" שאלתי בחיוך, הרי מוזר שהוא לא יודע איך קוראים לו "הקינג" הוא ענה.
"כשהוא בא לעשות את העבודה שלו" התחלתי ולוקאס היה מרותק למילותיי "לא ניסיתי לברוח או להתעמת איתו" הוא הנהן וחיכה שאמשיך "דיברנו וחשפתי בפניו שאני יודעת שהוא הקינג" נשכתי שפתיי "כשהסתובבתי אליו" התחלתי ואז חזרתי קצת אחורה "הוא תפס אותי מאחור" הסברתי לו מה פשר הסיבוב "ראיתי את הפרצוף שלו" השפלתי מבטי.
לוקאס משך את פניי עם אצבעותיו "שלו?" הסתכלתי עליו ועניתי רק אחרי כמה שניות "של האהבה הראשונה שלי" לוקאס כיווץ את כל פניו "אבא של אנדי?" הוא גיחך בעודו שואל והנהנתי.
"אין מצב" הוא אמר בחיוך. "אני רוצה להצטרף" אמרתי ברצינות ופניו נהיו רציניות בשנייה "לאן?" התעקש לא להבין "אליכם, עכשיו!" צעקתי בלחש. "את בטוחה מרי?" הוא הניח ידו על הלחי שלי ברכות והזיז במהרה.
"עוד עכשיו אחפש לאן לקחת את אנדי ואני מצטרפת אלייך" אמרתי "מתי?" הוא שאל בחיוך, בקושי מאמין שזה מה שאעשה. "הלילה" החיוך ירד ממנו במהרה.
אני חייבת לגלות מי זה הקינג הזה.