משחקי הרעב ה-23 | פרקים 1+2

פרק 1

הקפסולות התרוממו. רעש של גלים נשמע ברקע. 24 מיועדים החזיקו את עצמם חזק, מתוכננים לתחילתם של העונה ה-23 של משחקי הרעב.
זה כבר להיט. כולם צופים בזה, כולם צופים בזה בקפיטול ובמחוזות. אין יום בשנה שלא מדברים על זה, גם שהמשחקים האלו לא משודרים.
השמש הייתה חזקה. ריח החוף הורגש, המיועים עלו והביטו לעבר קרן השפע שנמצאת על אי קצת הרחק מהחוף שעליהם הם נמצאים. הזירה השנה בדיוק כמו הזירה בשנה הקודמת.
הם מכירים את הזירה הזאת, לפחות ככה המיועדים חושבים.

צליל הגונג נשמע. משחקי הרעב ה-23 יוצאים לדרך.

יון בן 18, מחוז 2 || להלה בת 18, מחוז 2
יון רץ לעבר החוף. הוא החל לשחות לעבר קרן השפע, למרות שלא היו חסרים נשקים על החוף. הוא החל לשמוע את הצרחות ברקע, מיועדים החלו להירצח. מיועדים החלו לנוס על חייהם.
השחייה לקרן השפע הייתה קצרה. הוא הגיע מהר לחוף, רטוב כולו. מוריד את חולצתו ללא בושה, הוא לא מתבייש בגוף שלו, למרות היותו "שחיף", הוא יודע שהוא נראה טוב. והוא יודע שלהיראות טוב זה מה שהרס את חייו.
בתור ילד קטן, שמע יון סיפורים על אהבה אמיתית. אהבה שבה יש תשוקה בין גבר לאישה שלו ובין האישה לגבר שלה. הוא תמיד חלם למצוא את האהבה הזאת. כשהוא גדל יון, החלו הבנות במחוז שלו להביט בו. לפלרטט איתו. המושג אהבה אצלו נהפך למשהו קל כל כך, וכשהוא התפקח הוא באמת הבין שאהבה זה לא מה שהוא חשב.
הסיבה היחידה שהתחילו איתו לא מעט בנות, זה בגלל יופי התואר שלו. הוא נפגע לא מעט מנשים שכבר נמאס עליהן האופי שלו, הוא הרגיש מנוצל מכל בחינה בעניין הזה. הוא לעולם לא הרגיש מה זה אהבה.
בחיים שלו הוא לא חשב להיות קרייריסט, זה משהו שלוקחים אותך כשאתה נער צעיר. מאמנים אותך, המשפחה שלך מאשרת לך את זה. למרות שיש משפחות שלא תומכות, בסופו של דבר זה נבחן על פי הרצון של הנער שרוצה את זה.
הקרייריסט שהיה צריך להיות במשחקים האלו נהרג לפני 4 שנים בתאונה במחוז. ואז יון ידע שזאת ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו מעל ומעבר. והוא החליט לשלוח בקשה להתמודד כקרייריסט. וב-4 השנים האחרונות הכשירו אותו לזה.
–
להלה ראתה את יון שוחה לקרן השפע. היא תפסה סכין והחלה להרוג כל מיועד שניסה לתקוף אותה. והיו לא מעט כאלו. כל תחילת משחקים מנסים המיועדים האחרים לתקוף את הקרייריסטים במפתיע, בתקווה שהם ימותו ביום הראשון. מפחדים מהם, ובצדק.

ארוטו בן 16, מחוז 3 || קאריה בת 17, מחוז 3
קאריה ביקשה את ספר ההישרדות שעל השידה שלה בבית, אחרי ששמה עלה בגורל. למרות שהם מיהרו לקחת אותה לתחנת הרכבת, הצליחה המארגנת של המשחקים מטעם הקפיטול להביא לה את הספר. משהו בעיניה של קאריה כבש אותה בבקשתה.
במהלך האימונים שלה בקפיטול ובתקופה שהם התכוננו לראיונות בטלוויזיה, לא הפסיקה קאריה לקרוא את ספר ההישרדות. בראיון שלה מול פאנם, נשאלה על הספר הזה. שם היא אמרה שהספר מספר את סיפורה של גיבורה שנכלאת באי בודד, ושם היא לומדת כיצד לשרוד מול חיות הפרא שהיו איתה על האי.
הספר הזה צריך להכין אותה למשחקים האלו.
"קאריה, קאריה" נשמע צרחתו של ארוטו. ידו הייתה מלאת דם, סכין היה תקוע בפנים. קאריה קפאה לרגע, היא רצה לעברו ושלפה את הסכין. גופות היו מסביב. ארוטו צרח בזמן שקאריה שלפה את הסכין.
"אתה.. אתה.. בסדר?" היא מלמלה במהירות.
הוא התנשף, "שורף לי.. שורף לי… אני חייב משכה נגד זה, אחרת זה יזדהם"
קאריה שמה את הסכין שהיה בידו של ארוטו בכיסה, היא תפסה אותו בידו השנייה והחלה לגרור אותו ממרחץ הדמים בקרן השפע.
הם שמעו צרחות בזמן שהם מתחמקים מקרן השפע, אנשים מתים. נערים מתים. ילדים מתים.
"אני לא יכול לשמוע את זה" רטן ארוטו, "אי אפשר לשמוע את הדברים האלו, זה נוגד את הטבע, זה נוגד כל היגיון אנושי, איך המשחקים האלו עדיין קיימים?"

אווהב בן 13, מחוז 8
הוא הכיר לא מעט מיועדים במהלך האימונים למשחקים. כולם אהבו את אווהב, לא בגלל שמו. בגלל האישיות שלו, בגלל היותו הילד הקטן ממחוז 8 התמים והמצחיק.
הוריו ביקשו ממנו בקשה אחרונה, "אל תפסיק לחייך, גם כשאתה רואה את הסוף. החיוך זה מה שיציל אותך"
והוא מתכוון לעמוד בבקשה הזאת. הוא לא יבכה, הוא לא יתמודד בקשיים. והקשיים החלו, כאשר אווהב ראה את גופתה של המיועדת מהמחוז שלו נשכבת על האדמה כשחף תקוע בגרונה.
היא מתה. הוא חי. ושום דבר לא ישנה את זה.
המיועדים ממחוז 9 היו המיועדים שאווהב הכי אהב, והוא ידע שעליו למצוא אותם. הוא צריך להמשיך במשחקים האלו, להמשיך עם חיוך. לא לתת לשום דבר להרוס אותו. החיוך יגרו םלו לנצח בסופו של דבר.
ואז הקושי השני התגלה מולו. שני המיועדים של מחוז 9 נשכבו זה לצד זה. לא הגיע להם למות, הגיע להם לשרוד. לנצח. מגיע למחוז 9 כבר מנצח.
הפחד הציף אותו, זה יפגע בו. זה יפגע בחיוך שהוא הבטיח לא להסיר. הוא לא יכול להישבר, אסור לו. הוא לא ייתן לאף אחד לשבור אותו.
ואז הגיע הישועה מאחורה.

זימן בן 18, מחוז 4 || זנטה בת 12, מחוז 4
"תהיה קרייריסט" זה הטיפ שנתן לו ווף, המנטור של מחוז 8, לפני המשחקים, "אל תקשיב לאמבר, היא ניצחה בפוקס, אם אתה רוצה סיכויים טובים לנצח תקשיב לי".
ווף מאוד התחבר למיועדים ממחוז 8 שפגש אותם בקפיטול.
זימן לא יכול באמת להקשיב לטיפ הזה. הוא לא יכול להיות כמו מיועדים אחרים מהמחוז שלו, שהחליטו במשחקים מסוימים להתאחד עם הקרייריסטים ולפעמים אפילו להיות גרועים מהם. הניצחון לא שווה את זה.
"הסיכויים השנה לא יהיו לטובתכם אם לא תתחברו עם הקרייריסטים" אמר ווף, "במשחקים הקודמים ניצחה מיועדת מהמחוז, זה אומר שהמחוז שלנו נהפך למטרה בהתחלה"
אמבר לא הכי עזרה להם, היא רק הביטה בווף ובטיפים שהוא נתן להם, "אני מקווה שתשרדו" היא הייתה ממלמלת להם. עדיין מה שהיא עברה בשנה האחרונה במשחקים היקשו עליה.
זנטה, הילדה הקטנה שעלתה בגורל עם זימן לקחה קשה את מצבי הרוח של אמבר, היא לא הייתה יכולה להסתכל על התסכול שלה.
"היא עברה דברים קשים במשחקים שלה" היה צריך זימן להסביר כל פעם לזנטה, "לא היה לה קל, אל תחשבי שאת תעברי את מה שעברת. הסיכויים שלך יכולים להיות טובים יותר"
כשנשמע צליל הגונג. זימן הבחין בזנטה מרחוק, הוא רץ לעברה ותפס את ידה. הרים אותה, היא הייתה קטנה מאוד לגילה, נראתה כמו ילדה בת 8.
"זנטה, הנה אנחנו כאן, מאוחדים" אמר לה זימן, "עכשיו אנחנו נברח מכאן, ותראי שהימים הקשים שיהיו מולנו יעברו לנו מהר"
זנטה לא דיברה. ליבה קפץ, והיד שלה שלטה בה, היא הצביעה לעבר אחד הקפסולות, שם הסתתר נער קטן, שם הסתתר אווהב, המיועד ממחוז 8.
"אתה.. אתה.. צריך לקחת אותו איתנו" מלמלה זנטה פתאום, "הוא ימות אחר כך, הוא יכול להיות איתנו"
זימן הביט בעיניה של זנטה. בעיניו זה רע לקחת איתם עוד מיועדים, במיוחד מיועדים קטנים מהם שיכולים להכשיל אותם. אבל הוא לא היה יכול לסרב לעיניה.
הוא רץ לעבר אווהב שהביט בהם. אווהב הכיר את זנטה טוב באימונים, הם התחברו ודיברו הרבה. שניהם הילדים הקטנים של המשחקים האלו.
"אווהב" מלמלה זנטה שהייתה דבוקה לזימן, "בוא איתנו, אנחנו נברח, אנחנו נצליח לשרוד"
האופטימיות של הילדה הקטנה ממחוז 4 החזירה לאווהב את החיוך שהוא הבטיח להוריו לא להוריד מהפנים.

———————————————————————————–

פרק 2

ויקי בת 16, מחוז 11
צליל הגונג נשמע. ליבה של ויקי דפק, המיועדים רצו. נרצחו, צעקו וברחו.
היא המשיכה לעמוד על הקפסולה, ליבה דפק, הנשימות שלה היו חזקות.
"לא.. זה לא קורה באמת.. זה לא…" היא מלמלה לה, "אני.. אני.. חייבת לשרוד"
ברגליים רועדות היא ירדה על האדמה, הביטה לעבר החוף. כמה מיועדים שחו לאי שבו היה קרן השפע עם רוב הנשקים. חלק מהנשקים היו על האדמה.
היא הביטה וראתה מסור קטן, באורך של כמה סנטימטרים. היא תפסה אותו בידה מהר. כל מי שיעז להתקרב אליה היא לא תחשוש ותפגע בו.
היא חיפשה מהר את המיועד מהמחוז שלה, והיא ראתה אותו. הוא נע קדימה, החל לשחות לעבר קרן השפע. הוא תמיד היה כזה, תמיד אמר שהוא צריך להילחם על חייו למרות הקשיים.
היא המשיכה להביט בו. מבטה היה קפוא, שיצליח להגיע לשם, שיצליח לקחת משהו טוב, שיצליח לחזור בחיים אלי. ונברח.
הוא הגיע, ועל השנייה הראשונה שהוא היה שם ראשו נערף במקום על ידי הקרייריסט של מחוז 1. ויקי פלטה צרחה, מיועדת ממחוז 7, שהייתה מאוד תוקפנית הבחינה בצרחה שלה.
המיועדת הייתה מלאה חתכים בפנים. היא התקדמה לעבר ויקי במהירות, אחזה בסכין.
ויקי צעקה, ואז הצעקה פתאום נעלמה. בשניות האחדות האלו שהפרידו בינה לבין המיועדת, היא הבינה ויקי, שעליה לעשות צעד משמעותי. צעד שהיא לא האמינה. היא הבינה שהיא צריכה להיות רוצחת.
היא הרימה מהר את המסור שהיה בידה, אותו מסור שהמיועדת ממחוז 7 לא הבחינה בו. וברגע שהמיועדת ממחוז 7 התקרבה אליה, ויקי חתכה את גרונה.
המיועדת של מחוז 7 נפלה על האדמה. היא מתה. ויקי רוצחת.
"תתאפסי על עצמך… תתאפסי על עצמך" מלמלה לעצמה ויקי, "תתאפסי"
היא החלה לזוז במהירות בקרן השפע. כל מיועד שראה אותה נבהל וברח. היא הבחינה במיועדים ממחוז 3 נמלטים מקרן השפע, הם חכמים. גם ויקי צריכה לעשות את זה, אבל משהו מונע ממנה. היא לא יכולה לברוח לבד. היא לא תשרוד לבד.

ממיר בן 17, מחוז 12 || רווי בת 16, מחוז 12
"עזוב אותי" צרחה רווי, "עזוב אותי, חלאה"
המיועד ממחוז 5 לא עזב אותה לרגע. הוא המשיך לגרור את שערה הבלונדיני, "עזוב אותי"
"שתקי" הוא צעק עליה וחבט בה חזק. היא צעקה, אבל אל בכתה. היא לא תבכה בגלל מיועד כזה.
הוא גרר אותה קצת הרחק מקרן השפע. בין השיחים, החל לגעת בה. החל לממש אותה.
"תעזוב אותי" צעקה עליו וניסתה לסטור לו ולקום, אבל הוא החטיף לה חזק בראשה.
הוא החל לקרוע את בגדיה, "אני לא אמות בלי לגעת באישה" הוא צעק עליה.
"עזוב אותי, חלאה, עזוב אותי" המשיכה רווי לצעוק עליו.
חבטה חזקה הייתה בראשו של המיועד ממחוז 5 שנפל על האדמה. ליבה של רווי דפק במהירות, היא הביטה וראתה את ממיר. המיועד מהמחוז שלה. הוא מהר תפס את ידה והרים אותה על רגליה.
"את בסדר?"
"כן.. תודה לאל שאתה כאן, כבר חשבתי שהרגו אותך"
"הם לא יהרגו אותי במהרה" הוא אמר והביט בדם שנזל מראשו של המיועד ממחוז 5, "נראה לי שהוא מת"
"שימות. מגיע לו"
ממיר היה אדם נפוח משרירים. הוא ידע טוב מאוד מה הוא שווה, וכמה הוא חזק. וכמה הוא נחוש במטרה שלו. הוא יכול להשיג כל בחורה, והוא יעשה את זה.
חברים שלו אומרים לו שאין לו ערכים בנוגע לנשים, אבל יש לו ערכים בנוגע לאנושיות. הוא יודע מה נכון ומה לא נכון, הוא יודע מתי חבר צריך עזרה. והוא תמיד יעזור למי שבעיניו צודק. צדק זה הדבר שמוביל אותו בחיים.
"אתם…" מלמלה פתאום ויקי ממחוז 11, היה לה מסור ביד, הם חששו לרגע, ממיר הכין את אגרופיו.
"אל.. אני לא אפגע בכם" צעקה עליהם ויקי, "אני עכשיו נלחמתי נגד מיועדת פסיכופטית ממחוז 7"
"ואני כמעט נאנסתי על ידי פסיכופט ממחוז 5"
צחוק מלא מרמור יצא מפיה של ויקי.
"אני לא מתכוונת להיות לבד במשחקים האלו" היא אמרה להם ישירות, "ברית?"
ממיר הביט בה. משהו בו אמר לו לסמוך עליה.
"בואי איתנו"
שלושתם החלו לברוח מקרן השפע.

נבין בן 15, מחוז 10 || טיבין בת 15, מחוז 10
הוא רץ על החוף. הסתכל על גופות המיועדים שנשכבו מסביב. הרבה מתו, והוא עדיין חי.
"נבין" צעקה מוכרת נשמעה מאחוריו. זאת הייתה טיבין, המיועדת מהמחוז שלו.
טיבין רצה אליו מהר. היא החזיקה בידה חנית.
"מאיפה זה?"
"אתה לא רואה שאני רטובה?" מלמלה טיבין במהירות, "אז מאיפה זה נראה לך"
"אל תדברי אלי כאילו אני אידיוט" התעצבן נבין, "אז שחית לקרן השפע?"
"כן" היא אמרה בקול רותח, "בוא נעוף מכאן"
הם החלו לברוח מקרן השפע. טיבין הובילה ונבין היה מאחוריה.
שניהם מאוד דומים אחד לשני, הפיוז שלהם קצר. והם יגידו כל דבר שעולה על דעתם, הרבה ויכוחים היה להם בקפיטול מאז שהם עלו בגורל והכירו זה את זה לעומק. לפני זה הם רק הכירו אחד את השני ברחוב, אבל לעולם לא דיברו.
באחד מימי האימונים, החלה טיבין לצרוח על נבין בגלל שהוא החליק. "עשית פאדיחות למחוז" היא צעקה עליו, "מול כולם. הקרייריסטים חושבים שאנחנו אפסים"
אבל נבין לא שתק לה, "אם כבר הם חושבים שאנחנו אפסים בגלל חוסר הטאקט שלך"
למרות המריבות שלהם. הם ידעו שהם צריכים זה את זה בשביל לשרוד. אף אחד לא האמין מהם שלהיות לבד במשחקים זה יתרון.

פאק בן 18, מחוז 1 || שאעה בת 18, מחוז 1
ערב היום הראשון הגיע. רק הקרייריסטים נותרו בקרן השפע.
שאעה ופאק הביטו זה בזה. שניהם קרייריסטים ממחוז 1, ושניהם בני דודים.
ששאעה החליטה להפוך לקרייריסטית שהייתה בת 12, והחלה להתאמן, הצטרף אליה שאעשה שנה לאחר מכן.
המשפחות שלהם לא הסכימו לזה. לא הסכימו ששניהם ישתתפו במשחקים, אבל כל אחד מהם האמין בדרכו.
בהתחלה שאעשה התעצבנה על פאק, היא לא אהבה את העובדה שבן דוד שלה מצטרף למשחקים. והוא הולך להתאמן לאותם משחקים שהיא מתכוונת להתנדב אליהם. אבל עם השנים, היא הבינה כמה זה יתרון.
החיבור ביניהם נהיה חזק. והתפילה של שניהם היא רק לא להישאר שניהם אחרונים יחדיו במשחק. כי אם זה יקרה, הם לא ידעו כיצד להתמודד עם זה.

המנון הקפיטול נשמע. היום הראשון הסתיים.
בשמיים הופיעו עשרת המיועדים שנהרגו ביום הראשון:
המיועד ממחוז 5, המיועדת ממחוז 5, המיועד ממחוז 6, המיועדת ממחוז 6, המיועד ממחוז 7, המיועדת ממחוז 7, המיועדת ממחוז 8, המיועד ממחוז 9, המיועדת ממחוז 9 והמיועד ממחוז 11.