באת ושינית את כל החוקים – פרק שבע-עשרה

אידור:
ישבתי על הבר, שותה כוס בירה קרה ומרעננת. חושב על גופה השופע של ברית שהתגלה למולי אחרי חמש שנים שלא ראיתי ולא נגעתי בו. לעזאזל אם רק הייתי יכול, הייתי דופק אותה כל הלילה.
אבל…אני יודע שזה בא ממקום של ייאוש, של שיגעון רגעי שאחר כך היא הייתה מתחרטת על כל זה. לא יכולתי להוביל אותה למקום הזה. אני לא מכיר את עצמי יותר, איך יכולתי לעצור את עצמי מלגעת בגוף המשגע והנוטף חושניות שלה. היא מלאה בחושניות וסקס אפיל. גבר אחר היה קופץ על ההזדמנות. אבל אני…ממתי איכפת לי?נאנחתי.
אני מרגיש פתאום שאני לא שמח במקום שאני נמצא בו. לפעמים אני רוצה חיים שקטים, לחיות כמו כל בן אדם נורמלי. אבל זה כבר טמון בי כל כך עמוק שאני לא אוכל להשתנות בחיים.
סיימתי את הכוס וסימנתי לברמן שיכין לי עוד כוס בירה.
"היי…", שמעתי קול עדין ומוכר מאחורי. סובבתי את ראשי ונועה הופיע מולי. היא חייכה חיוך קטן והתיישבה על הכיסא הריק שנח לצידי.
"מה את עושה פה?", שאלתי אותה והיא בדיוק הוציאה את חפיסת הסיגריות שלה מתיקה השחור.
"סתם..באתי קצת להשתחרר. מוזיקה, כוס בירה קרה", היא אמרה, בדיוק מה שאני עושה כאן.
"יפה", אמרתי והרמתי את הכוס שהברמן הרגע הביא לי ולגמתי ממנה.
היא קראה לברמן ונשענה קדימה על הבר כדי להגיע אל אוזנו. כל גופה נמתח ונזכרתי איזו שווה היא. איזה זיון מעולה היה לשנינו. היא לבשה שמלה אדומה שישבה עליה בצורה כזאת מזמינה ומטריפה. רציתי לגעת בה, לקרוע את השמלה ולפמפם לה את הצורה.
"מה…אתה אוהב את מה שאתה רואה?", היא שאלה בשובבות, יודעת שהיא משחקת באש יותר מידי.
"יותר מידי", אמרתי לה ועדיין בחנתי את גופה.
"אז…תמיד אפשר ללכת סיבוב בשירותים", היא לחשה באוזני הפעם וגרמה לחבר שלי שם למטה להתעורר.
"מחכה לך שם", אמרתי והוצאתי מארנקי מאה שקלים והנחתי מתחת לכוס. היא חייכה חיוך מרוצה ואני כבר הייתי בדרכי לשירותים.
נכנסתי לאחד התאים ושמעתי את העקבים שלה ופתחתי את התא. מראה לה שאני כאן.
היא נכנסה ונעלתי את התא במהירות והרמתי את השמלה שלה. הורדתי את החולצה וזרקתי אותה על הריצפה. היא הביטה על בטני בעיניים גדולות ורעבות.
"אידור…אתה החלום של כל אישה", היא לחשה והעבירה את ידה על הריבועים שלי ונזכרתי בברית…שעשתה את זה היום. לעזאזל איתה, תצאי לי מהראש כבר!
הצמדתי את ברית חזק על קיר התא והיא פלטה גניחה שקטה. היא הורידה במהירות את מכנסי ביחד עם הבוקסר ונשכה את השפה התחתונה שלה באיטיות חושנית.
היא הייתה מוכנה ללא תחתונים והרמתי את גופה בשתיי ידיי שאחזו בישבנה בחוזקה.
החדרתי אותו בחוזקה אל נרתיקה הרטוב והתחלתי לפרוק את כל העצבים ששוכנים בי כבר המון זמן…מאז בואה של ברית.
***
ברית:
איך עשיתי את זה?הוא בטח חושב שאני מופקרת, מוכרת את גופי בנואשות לכל גבר.
לעזאזל איתי, איך הגעתי למצב הזה?למה אני נמצאת כאן בכלל?זה ל מגיע לי…פשוט לא!
שמעתי את הדלת של הבית נטרקת וקמתי במהירות מהמיטה. יצאתי מהחדר והלכתי לסלון. הוא היה עם הגב אלי…זה לא אידור. ליבי החל לפעום בחוזקה, אולי הוא בא להרוג אותי כי אבא המזדיין שלי לא עושה צעד אחד אפילו בשביל להוציא אותי מכאן.
הוא הסתובב לאחר שנעל את הבית והביט בי במבט מפחיד, של רוצח.
היו לו עיני דבש בהירות, שיער קצוץ שחור. הוא היה לבוש בשחור ואקדח מוצמד למכנסו. הוא ממש גבוה ושרירי.
"מי..מ..מי אתה?", גמגמתי, לא החבאתי את הפחד ששכן בי. הוא לא חייך ולא מצמץ. הוא התקרב לכיווני, ואני צעדתי אחורנית, פחדתי מכל צעד שעשה.
למה הוא כאן?איפה אידור לעזאזל!
הדמעות החלו לרדת אחת אחרי השנייה ללא הפסקה.
הוא לא חדל להתקרב אליי ואני כבר נדחקתי אל הקיר הקר.
הוא נעצר מולי והוציא את אקדחו מהנרתיק.
הוא הצמיד אותו על צווארי והביט בי במבט מבעית ומפחיד. לעולם לא פחדתי ככה.
"אם רק תחשבי על לברוח או לעשות תנועה לא במקום…אני אפעיל את האקדח הזה ממש על הצוואר המזדיין שלך, הייתי מובן?", הוא איים בקול שקט ומפחיד. הנהנתי באיטיות וגמעתי את רוקי בקול. הבטתי על הצלקת הבולטת שהייתה חרוטה על לחייו וזה גרם לי לרעידות מוגזמת בכל הגוף. הוא צעד אחורה והחזיר את האקדלח לנרתיק והתקדם בהליכה עבריינית, ומרתיע לכיוון הספה. רק עכשיו העזתי לנשום ורצתי במהירות לחדר.

אידור:
אילני…אתה יודע שאני הכי טוב במשימות האלה, למה הדחת אותי מהמשימה הזאת?", הרמתי את קולי, לא שלטתי בעצמי כי אני יודע שאם מישהו אחר יקח את הפיקוד בידיו אז היא תהיה בצרות.
"אל תרים עלי את הקול אידור, אני מאבד את הסבלנות", הוא איים…נשמתי עמוק.
"תן לי לסיים את המשימה הזאת, אליני בבקשה. אתה יודע שאני חייב לסיים את מה שהתחלתי", הסברתי לו הפעם ברוגע.
"אני רוצה שאמסילי יהיה שם, הוא רק שנה אצלי ואני רוצה שהוא ילמד גם להשתלט על משימות כאלה", הוא אמר ו..אמסילי המזדיין יהיה שם במקומי?הוא יהרוג אותה, הוא הבן אדם הכי שנוא עלי. שונא אותו עד שכמעט יריתי בו יום אחד.
"אתה יודע מה?תן לי להיות איתו, אני גם יכול ללמד אותו איך להשתלט במצבים כאלה", הצעתי, ממש הייתי לחוץ.
"למה אתה כל כך רוצה להיות שם?יש משהו שאני צריך לדעת?", הוא שאל וצימצם את עיניו בסקרנות.
"לא…פשוט מטריף אותי לא לסיים את מה שהתחלתי" הסברתי לו והוא חשב.
"בסדר, לך, אולי באמת הוא זקוק למישהו כמוך על ידו. אתה הכי טוב שיש לי בצוות", הוא אמר והרגשתי את ירדה לי אבן מהלב.
"תודה אילני", הודתי לו והוא סימן לי עם ראשו שאצא מהמשרד לפניי שיתחרט.
***
הגעתי הביתה, פתחתי את הדלת וראיתי את אמסילי המזדיין מרווח על הספה כמו בן זונה.
כל העצבים עלו בגופי ורציתי לירות במזדיין הזה.
הוא ראה שנכנסתי הביתה וקם מהספה.
"מה אתה עושה פה?", הוא שאל והתקדם לעברי.
"עושה את העבודה שלי", אמרתי והבטתי עמוק בתוך עיניו, מחדיר לו פחד.
"וואלה, אילני לא דיבר איתך?", הוא שאל ושילב את ידיו.
"דיבר איתי עכשיו, אין מה לעשות, הוא חייב שיהיה כאן מישהו שהוא יכול לסמוך עליו אמסילי", אמרתי והשלתי את החולצה מעליי וזרקתי על הריצפה.
"מה אתה אומר…", הוא אמר והביט בי בשנאה גלויה לעין.
הוא לא יודע מה מצפה לו פה איתי, טעות אחת…הוא יהיה ז"ל.