26.9.15- "המסכה תרד, ואיתה גם הדמעות"

לפעמים גם כשכולם מסביב אתה מרגיש שהבדידות חונקת אותך,
אתה מנסה לתפקד כרגיל אך אתה מרגיש את הכאב,
אתה מחייך אך כואב לך כל כך.

עוד צעקה אחת ותחנק שוב מהדמעות,
עוד נשימה אחת וזה נגמר,
המסכה תרד ואיתה גם הדמעות,
והדבר היחידי שמצליח לגרום לך לשכוח מהכאב הזה הוא החיבוק שלו,
החיבוק היחידי שמרגיש לך אמיתי.

אתה שומע את כולם מדברים סביבך אבל אתה לא מקשיב,
כי הכאב משתלט עלייך ואתה חלש מדי בשביל לחזור לעצמך,
כל החלומות שלך הפכו לרחוקים יותר,
וקשה לך להיות עצמך.

אז אתה מסתכל במראה,
שוב נגעל מעצמך,
וצועק את אותה הצעקה,
נחנק מאותם הדמעות,
והמסכה יורדת ואיתם גם הדמעות,
אבל עכשיו אין מי שיחבק אותך.

לפעמים גם כשכולם מסביב אתה מרגיש שהבדידות חונקת אותך,
והמחנק מעולם לא עובר.