נון סטופ – פרק 28 – קלארה
"תירגע, תירגע!" ניסה בראד להרגיע אותי, "הכול בסדר עכשיו, אל תדאג. אני אגן עליך. אתה לא תמות, אני מבטיח לך. אם כבר, מי שימות, זה יהיה הסי. או. או."
איזו הקלה. אולי לא עשיתי טעות? אולי עשיתי נכון שסיפרתי לו? מה, אני אהיה לבד מול הסוכנות הזאת שרוצים להרוג אותי? אין מצב! אני לא אהיה מסוגל! אני אמות מהר יותר ממה שאני חשבתי. אבל מצד שני… בכל זאת אני מסכן את בראד המסכן. למה אני צריך לעשות לו את זה? למה הוא צריך את כל הלחץ הזה? בשביל מה לו הלחץ הזה של לא למות? הלחץ הזה של להישאר בחיים, הלחץ הזה שהסוכנים האלה לא מסביבך, הלחץ הזה שתשמע ירייה כל שנייה. אני לא מאמין שהוא יעזור לי ככה.
אבל, יחד עם זאת, מיהו שהוא "יגן עליי"? איך בדיוק? לא יכולתי שלא לשאול אותו. בראד, נו. מה, אתה רציני?" שאלתי. הייתי מאוד המום מזה שהוא לא פוחד בכלל, אבל כאילו… איך הוא יגן עליי בדיוק? אם כבר אני אגן עליו.
"כן. זאת אומרת… אני מתכוון, אל תדאג. תירגע. הכול יהיה בסדר. לא יקרה לך כלום." אמר, ניסה להסביר את עצמו ולהרגיע אותי, ואני חושב שגם אותו מהשוק שקיבל הרגע.
קטעה את שיחתנו מישהי שנכנסה לחדר בו היינו. בטח עוד איזה יתומה מסכנה. "אוי, סליחה! אני מצטערת, הפרעתי לכם?" שאלה. היא נראתה לי מאוד חמוד ואינה מזיקה. לא שאני חושב לצרף אותה לעניין הזה, כן? אבל… אוף, לא יודע. יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש.
"לא! מה פתאום מפריעה?" אני אמרתי לפני שבראד יגיד לה שתצא או לא יודע מה. "מה שמך? לי קוראים אורן, ולו בראד." הצבעתי עליו.
היא הנהנה, "כן, אני יודעת. אנחנו גרים באותה פנימייה," היא חייכה. "ואני קלארה. נעים מאוד." היא באה ללחוץ לי את היד, ולבראד היא נופפה לשלום. "אז, מה קורה איתכם? מה אתם עושים?" שאלה, "צריכים עזרה במשהו?"
"לא, תודה." אמר בראד וניסה לחייך. היה איזה רגע אחד של שתיקה, שאף אחד לא ידע מה להגיד, אבל למזלי ולמזל בראד, קלארה דיברה.
"אני מפריעה? ברצינות, אני הולכת, פשוט שכחתי את התיק שלי כאן אז אני רק לוקחת אותו. וגם, היה נעים להכיר אותך, אורן." היא חייכה אליי ופנתה ימינה. היא לקחה את התיק הקטן והאדום שלה ונעמדה בדיוק כמו שהיא עמדה לפנינו ממש לפני רגע. היא הייתה יפה, ממש יפה.
כעבור רגע יצא בראד מהחדר, ואני וקלארה נשארנו לבד.
תגובות (0)