נון סטופ – פרק 26 – סוכנות

לא האמנתי למשמע אוזניי. כלומר, האמנתי אבל התפלאתי מאוד. ייתכן שכל מקרי המוות האלה קשורים לסי. או. או? הסוכנות הזאת… מעניין מאוד מה המטרה שלהם, למה הם רוצחים? למה הם רודפים אחריי? מה הם רוצים?
או שיכול להיות שמקרי המוות האלה בכלל לא קשורים אליהם? אני חושב. חושב… לא. לא יכול להיות. אין מצב. מתה המשפחה של… של… עכשיו נזכרתי שלא שאלתי את הנער איך קוראים לו. "רגע," אמרתי. "שכחתי לשאול אותך איך קוראים לך!"
"אה, נכון. גם אני שכחתי לשאול אותך. נעים מאוד, אני בראד." הוא הושיט לי את ידו.
לחצתי את ידו ואמרתי, "אני אורן."
הפסקנו להתהלך. יכול להיות שאני הפסקתי בפתאומיות ואז גם הוא הפסיק, או שהוא הפסיק ואז אני הפסקתי. או ששנינו התעייפנו. נראה לי האפשרות הראשונה היא המציאותית ביותר.
המשכתי לחשוב. כל כך מוזר. כל כך שונה. כל כך לא נורמלי. אני לא יודע מה לחשוב. אני צריך לגלות מה הם, מה המטרה שלהם, מה הם רוצים. אני מוכרח. אממ… סוכנות. סוכנות c.o.o. מה הפירוש של סי. או. או? מה אומרות האותיות c ו- o? אין לי רעיון. יכול להיות שאין לזה פירוש? לא יודע. רוב הסיכויים שלא. בטוח יש לזה פירוש. אחרת מה, סתם קוראים לסוכנות הזאת סי. או. או? אולי הסי זה "סוכנות"? לא, לא ייתכן. האות c היא באנגלית.
אולי כדאי לי גם להגיד לבראד את הסיפור שלי? מה קרה לי? אולי הוא יכול לעזור? או שלא כדאי. אולי לא כדאי לסכן אותו ולהכניס אותו לזה. אני בסכנה, ואני אצא מהסכנה הזו. אני לא צריך לסכן אחרים. אסור לי לסכן אחרים. בכל מקרה כמעט הכול הוא באשמתי. טוב, בינתיים אני לא אספר לו. אולי בהמשך.
אבל קטע את מחשבותיי בראד. "הכול בסדר?"
"בוא שנייה!" משכתי אותו הצידה. היה לי דחף כזה גדול לספר לו מה קרה לי, כאילו הוא יעזור מאוד. אני לא יודע למה חשבתי ככה. יכול להיות אבל שזה נכון, למרות שבפעם האחרונה שסמכתי על תחושת הבטן שלי מצאתי את עצמי כמעט מת. ובגלל הפעם הזאת אני עכשיו פגשתי את בראד.
"מה… מה קרה?" שאל.
"אני חייב לספר לך משהו – " אמרתי.
"או… או-קיי. בטח." גמגם, כאילו הוא בהלם, לא יודע מה להגיד, מה לענות ואיך להגיב. לא ידעתי איך להרגיע אותו, כי מה שאומר לו עכשיו ממש לא ירגיע אותו. אולי באמת כדאי לא להגיד לו? לא יודע. תחושת הבטן שלי אומרת שכן, אבל אסור להתייחס אליה.