בלתי נשכחים-פרק 13

עוז התנתק מרוני לאחר כמה שניות,הוא התחרט על המחשבה לזרום עם כך.
״מה את עושה לנו,רוני?״הוא שאל לאחר כמה שניות.
״אני עוזבת,בגלל זה עשיתי את זה״היא אמרה.
״מה?״הוא הרים את גבותיו.
״אני עוזבת,יש לי משפחה מאמצת״היא חייכה חיוך רחב.
עוז פתח את עיניו לרווחה כלא מאמין.
״את צוחקת עליי,נכון?״הוא צחקק צחוק מאושר,מאושר בשבילה.
״לא,נראה לך שהייתי גורמת לך להתפטר בגללי?אתה הדבר הכי חשוב לי״היא הדגישה את המשפט האחרון.
״רוני…ואוו,אין לך מושג כמה אני שמח בשבילך״הוא חייך.
״הם באים לאסוף אותי כבר הערב,הם כל כך מחכים לי,אני מפחדת להתאכזב״ היא רכנה.
״את לא תתאכזבי,סוף סוף מצאת לך משפחה רונילה״
״אתה חושב שהקשר שלנו יצליח עכשיו?״ היא שאלה בעיניים תמימות.
״רוני…״הוא הוריד את ראשו,היא נתפסה אצלו כתמימה וצעירה,תמימה וצעירה מדי בשבילו.
״אני פשוט לא הטעם שלך״היא אמרה.
״תאמיני לי שאין לי טעם מסוים״הוא גיחך,חשב על כל הבחורות שמצאו חן בעיניו וכמה הן שונות אחת מהשניה ביופיין.
״אז מה?מה הקטע שלך?״היא התקרבה אליו.
״את פשוט צריכה לגדול בכמה שנים,רוני שלי״הוא אמר בטון נמוך ושליו.
רוני רכנה אליו שוב,ששפתיה נצמדות לשלו,הנשיקה הפכה לסוערת משניה לשניה,היא הרימה את ידה של עוז לחזה שלה כאילו מבקשת שיגע בה,הוא מיד הוריד אותה.
היא נצמדה אליו שרגליה שנחו על הספסל,עברו לנוח מעל שלו,מקיפות את גופו.
היא החלה ללטף את גבו מבעד לחולצה.
״בחיים לא״הוא הוציא את ידה מחולצתו מתנתק מהנשיקה.
״אתה מבין שאני כל כך אוהבת אותך,שאני רוצה לאבד את הבתולין שלי רק אתך?״היא אמרה משחקת בשיערה.
״אני לא יכול לעשות לך את זה,אני רוצה שתמצאי את האחד שיעניק לך את האהבה שאת רוצה לקבל״הוא אמר מביט לתוך עינייה.
״הייתי רוצה לקבל אותה ממך״היא אמרה בקול שרעד,חושף את הדמעות שמבקשות לצאת.
״את תקבלי אותה ממישהו יותר טוב ממני״הוא אמר מוריד את ראשו,הלוואי שהיתה יודעת כמה דפוק הוא.
״אין יותר טובים ממך עוז,מתי תבין את זה״היא אמרה מנגבת דמעה ורצה אל מגורי החניכות.
עוז נאנח,נותר על הספספל לבדו,הוא הביט בשמי הפנימיה שהתבהרו מסמנים עת בוקר חמים ונעים.
הוא לא ידע מה הולך לקרות אותו,אם להתפטר בעצמו,או לחכות שאולי המנהלת תפטר אותו או שיתמזל מזלו והיא לא תגלה.
ליה הרגישה את המחנק בגרונה שראתה את עוז ורוני מתנשקים ומתמזמזים,היא חיפשה אחר רוני כדי לדבר איתה על ההלשנה,לוודא מה גרם לה לפגוע בליה.
היא צעדה לשירותי בית הספר של הפנימיה,שוטפת את פניה.
הדמעות רצו לצאת,היא לא הבינה למה,למה כל כך מפריע לה שיוצאת ממנו בחורה,או למה כל כך מפריע לו שהוא מתנשק עם חניכה,היא שנאה אותו וכל רגע שהיתה צריכה לראות אותו.
היא קיבלה טלפון מאביתר,שביקש לראות אותה היום ולהודיע לה משהו.
היא חשבה כמה אין לה חשק לראות אותו,וכמה מוזרה ומביכה היתה הפגישה האחרונה שלהם.
עוז הביט בנערים שישבו איתו במעגל כשהם שרים את השירים שאותם מנגן,חלקם מבקשים ממנו ללמוד קצת,הוא חשב כמה יתגעגע לחניכים האהובים שלו,כמה אור נתנו לו ותחושת סיפוק.
״עוז״הוא הבחין בעמרי שקם מהמעגל ונעמד מולו.
״הא״הוציא מפיו קול שואל.
״אני חייב לך תודה ענקית״הוא התיישב ליד עוז,עוז כיווץ את גבותיו בשאלה.
״בזכותך יהיה לנו שקט סוף סוף,אבא שלי נכנס לכמה שנים טובות בכלא.״
עוז עצם את עיניו,מחייך חיוך ענק.
״כמה כיף לי לשמוע,אתה אמיץ עמרי,לא כל ילד היה הולך לתחנת משטרה ומתאר איך אבא שלו מפוצץ מכות את אמא שלו.״ אמר עוז .
״בזכותך,בזכות זה שלא וויתרת לי,והתעקשת שנלך להתלונן״עמרי אמר.
עוז טפח על כתפיו מרגיש את הכל צף לו,הוא העביר את הגיטרה של עמרי וקם מהמעגל בריצה.
הוא יצא מהבית ספר רץ למכונית הקטנה שלו,מתיישב בתוכה,דופק את ראשו על ההגה ומתחיל לבכות.
ליה הביטה בעצמה במראה,היא לא ידעה מה טעם הפגישה,האם ללבוש משהו מתאמץ,או פשוט?
היא לבסוף הסתפקה בשמלת סריג בצבע שמנת,גרביון שחור דקיק ומגפיים חומות וקצרות,
היא הרגישה מתח,מתח מכל היום שעבר,אין אחד שלא יכל להבחין בפניה הנפולות.
היא צעדה מחוץ לבית הספר מבחינה לפתע במכונית הקטנה של עוז דולקת.
היא ראתה את ראשו על ההגה,היא צעדה אל המכונית,פותחת אותה.
עוז הרים את ראשו מנגב במהירות בשרוולי החולצה את הדמעות,מבחין בה.
״הכל בסדר?אני מקווה שלא לקחת כל כך קשה את התתרחק ממני אפס לוזר חרא״ליה אמרה.
עוז החל לצחקק,
״את משעשעת ליה״הוא אמר.
״אתה ממש מעצבן,ומטומטם״היא אמרה כשהיא התיישבה על הכיסא שליד הנהג .
״צריכה טרמפ?״שאל.
״אל תתחנף״חייכה.
הם ישבו ברכב,שעתיים,מדברים על הכל,ככה פתאום באמצע היום,אחרי ריבים רבים ביניהן,אחרי האכזבה בעיניה של ליה,אחרי התעתועים שעוז עבר.
הוא סיפר לה סוף סוף את הסיפור המלא על מאי,ועל רוני,ועל הסקס ועל המזמוזים.
והיא חשה הקלה,היא פתאום הבינה מי זה עוז,ופתאןם הבינה שהמון זמן כבר לא התאהב.
והוא שמע על הידיד שלה,שמאוהב בה כבר שנים,וכמו רוב הגברים שפגשה,אהבה חד צדדית.
ועל ההודעה המסתורית שהוא רוצה להודיע לה.
ועוז חש הקלה,מן הקלה מוזרה,על כך שהיא לא אוהבת את הידיד.
״תודה״היא אמרה בפשטות ויצאה מהמכונית,כשעוז עצר את רכבו בבית הקפה הקטן ליד הפנימיה,שבו קבעו ליה ואביתר.
״אני אחכה לך שתסיימי״הוא אמר.
הוא ישב בתוך הרכב עם הזמר האהוב עליו מתנגן ברקע-דודו טסה.
והוא חש סוף סוף הקלה,כבר שנים שלא סיפר לאף אדם את שעל ליבו.
ובטח שלא לבחורה,מאז המוות של חברו הטוב,הוא הרגיש שהוא לבד משוטט בעולם.
לא היה אכפת לו לחכות לה גם שעתיים,רק לחוש בקרבתה שוב.
הדלת של הרכב נפתחה סוף סוף אחרי ארבעים דקות,וליה נכנסה למושב הנהג.
״סוף סוף״עוז חייך מתניע את הרכב.
אך חיוכו נמחק שהביט בפניה ההמומות של ליה.