פרולטור

לפני השינה, הוא פירק את עצמותיו ושם אותם ליד מיטתו כדי להתכונן לישון על המיטה התעשייתית שלו. מתחת למזרן הקשה יש 20 סטפות שירש בצוואה, וכמה קרדיות אבק מסכנות שלא הבינו מאיפה נחתה עליהן המפלצת ששוקלת 150 קילוגרם. הריר נטף לו לאיטו, בגלים ריריים כל שעה וחצי, בדיוק כמו בבריכת הגלים בימית 2000.

כשקם לו האדם המשועבד לקפיטליזם, הוא חיבר את כל עצמותיו חזרה למקום, ציחצח שיניים, שטף פנים והלעיט את עצמו בערימת פנקייקים עם סירופ אפיכל חום. הוא מוצא בכך הנאה, בדיוק כמו השעות המבוזבזות שלו מול הקנדי קראש במקום ללמד את ילדיו הקטנים כיצד לרכוב על אופניים. יש להם מזל שאבא שלהם מנהל חברת הייטק גדולה, ומשום כך גם להם יש טלפונים חכמים ניידים מהסוג החדש שעלה 5000 שקל עם קנדי קראש.

כיף.

והוא נסע לו בכביש שש, לאחר שעצר בתחנת הדלק הקרובה שלו כדי לפטם את מכוניתו בדלק תעשייתי במחיר מופקע, בדיוק כמו המכשירים שסיפק לילדיו.

תל אביב, העיר הגדולה, עם שלטי חוצות שבה מופיע הפרצוף המפוטשפ של בר רפאלי, ועוד מכוניות תעשייתיות שמקדמות את ה"חיים הטובים" של המאה ה-21.
כשהגיע לעבודתו, כדי להרוויח חתיכות נייר מסכנות, נשפך לו האספרסו מקיאטו הפוך פעמיים עם חלב על חליפת הארמני שבדיוק קנה בדיוטי פרי במחיר מוגזם.
הוא עובד בחברת הייטק, בבניין מפואר והמשרד הצנוע שלו נמצא בקומה למטה. הוא לא רחב, והוא מלא במטאטאים ושואבי אבק.

הוא השרת.

חליפת הארמאני שלו, או יותר נכון, גארמני, היא חיקוי תאילנדי מוצלח מהדיוטי פרי בקוסמוי. הוא הפרזנטור של החברה. בזמן שכל המנהלים יושבים ומאוננים על תמונות של קים קרדשיאן (עד שהמזכירה תופסת אותם ואז הם חוזרים לחזות את המשבר העולמי הבא על פי המניה של החברה המיקרונזית שמתמחה ברשתות דגים), הוא מנקה את 23 הקומות של המגדל הנישא ברחוב דיזינגוף, עם סיגריה בפה והמון אקונומיקה. הוא מבריק את החלונות המושחרים טוב טוב, ועובר על השטיחים הפרסיים כמה וכמה פעמים, כי הרי אלה בבת עינו של הבוס הגדול. הוא קנה אותם, לא כדי להראות את עושרו הרב והפנומנלי, אלא כדי להראות שחייו דלי המשמעות חסרי תכלית לגמרי. גם לו יש שני ילדים שלא יודעים לרכוב על אופניים, אבל מתמצאים בכל רזי הסמארטפונים והGTA V, ולא נשמו אוויר דל גז מזגנים פעם אחת בחייהם.

האקונומיקה נשפכה לה במדרגות הבניין רב הקומות, כשהשרת רב המשקל שלנו חשב על משמעות החיים.
אך אבוי!
השרת התגלגל לו במדרגות רוויות האקונומיקה, קיבל כוויות דרגה שלוש ובסופו של דבר נחנק מאדי האקונומיקה ונחנק למוות.

הוא לא נחנק למוות מאדי האקונומיקה כתוצאה מהגורל הנורא, אלא מהידיעה שהוא הולך לחיות את חייו החדגוניים והמשעממים של הסיווג הסוציואקונומי הבינוני-נמוך במדינת ישראל של 2015.
אז הוא העדיף למות מאשר לחיות חיי זומבי.