מרדף מסוכן – פרק I

"מי שזה לא יהיה הוא התאמץ מאוד וריטש את הגופה ממש כדי שלא יזהו אותו" אמר החוקר בוב ספרינג, השבתי לו "זו הגופה השלישית שנמצאה באזור משהו פה מרגיש לי מסריח" בוב הוסיף "אני אדווח על הגופה, שמע דוני צריך להתחיל להתקדם בחקירה הזו כמה שיותר מהר דברים מוזרים קורים פה".

שמי דוני קאל אני חי לעת עתה עם אבי אחרי שנפרדתי מזוגתי טינה, לא מכבר חגגתי את יום ההולדת ה26 שלי ויש בעברי תעלומות רבות שאני חושש לפתוח אך אולי הגיע הזמן להתמודד עם אותם דברים ספק מסוכנים ואפלים וספק סתם מסתוריים, דברים מעורפלים מאוד, הכל התחיל לפני 8 שנים אמי נפטרה זה שבר אותי לגמרי וגם את אחי היקר והאהוב.
יום אחרי המוות של אמי אחי פשוט נעלם בלי להשאיר פתק בלי לומר דבר – נעלם, חיפשתי וחפרתי ופניתי לכל הגורמים האפשריים, אחי נעלם כלא היה.
אני זוכר שהלכתי אז לפני 8 שנים יומיים אחרי מותה של אמי ויום אחרי היעלמותו של אחי לבית הספר לנסות ולהמשיך את שגרת חיי להתגבר על הכאב שבלכתה של אמי האהובה שם פגשתי את חברי הטוב דני -אחד מהאנשים האהובים ביותר בבית הספר – הוא אמר "איך אתה מרגיש?" נפתחתי לפניו בפעם הראשונה בצורה מלאה וסיפרתי לו הכל, דיברתי המון והוא? הוא עודד אותי וחיזק אותי
יצא לכם פעם להרגיש שאתם מיואשים עד שבא לכם פשוט להיעלם או להתאבד או אפילו לנקום? אני הרגשתי אחרי מות אמי והיעלמותו של אחי שנכנסתי למערבולת, לבור ללא תחתית שלא יסתיים לעולם.
אני ודני קפצנו לביתי לנוח טיפה ולאכול משהו קטן. בזמן הארוחה דני פנה אלי בשאלה "לא מסקרן אותך לדעת מה קרה לאחיך? לאן הוא לעזאזל נעלם?" השבתי לו שלא ושכעת עלי להתקדם ולהמשיך בחיי, הוא הנהנן והמשיך לאכול.

התעוררתי בלילה מיוזע ומבוהל, עוד סיוט תקף אותי בעקבות התקופה האחרונה ושוב פעם חשבתי בלילה על אותו תאריך לפני 8 שנים רק שהפעם זה היה שונה והרגשתי שאני ממש יכול לגעת באחי להריח אותו, לפתע שמעתי מבחוץ סירנות של משטרה הצצתי בחלון וראיתי שוטרים מוציאים מהבניין בו גרה חברתי לשעבר אלונקה ועליה גופה, התאמצתי לשמוע עד כמה שניתן את צעקותיהם של השכנים ודיבורם של השוטרים וגיליתי שככל הנראה הנרצח או הנרצחת למדו בקולג' המקומי ונזכרתי ששם טינה למדה אך לא הייתי מסוגל לחשוב שמשהו קרה ולמרות שנפרדנו אני והיא היינו חברים טובים חלקנו כל סוד וכל דבר אחד עם השני.
חזרתי לנדוד בין מציאות לחלום, הייתי מעורפל ובקושי רב נרדמתי עם כל המחשבות שעלו על מה שזה עתה גיליתי ולא ידעתי מה אעשה עם זה. בבוקר שלמחרת הרגשתי קצת יותר טוב שתיתי קפה קראתי בעיתון המקומי על הרצח שבוצע אמש וחשבתי על האדם שנרצח, על קור הרוח של הרוצח בזמן ביצוע המעשה חשבתי על אופיו של אדם כזה – לא אנושי וחסר צלם אנוש – קיוויתי שאגיע לביתי לקראת הצהריים מעודד ומרגיש מחוזק וציפיתי לטוב כל היום ואכן כך קרה לאחר בילוי ארוך עם ידידיי ועם חברי הטוב דני וכשחזרתי בשעת בין-הערביים לביתי גיליתי פתק על סף דלתי ובו כתוב:
"אם תרצה לדעת מה קרה באמת
פגוש אותי ביער הנאהבים מחר בשעה הזאת
זכור לא לומר זאת לאף אחד ולא דבר רע
יקרה.
על החתום שועל הערבות"
כשעה לאחר מכן לאחר אינספור מחשבות ונדודים הצלחתי להירדם, שקעתי בשינה עמוקה עד שהעיר אותי צלצול הפעמון, קמתי לפתוח ובאותו הרגע הוא נכנס חמוש באקדח, מאיים מאי פעם ולא ידעתי עד כמה ישתנו חיי באותו הרגע בעקבות המפגש המפתיע ומעורר האימים איתו..