ממלכת טאווה – פרק 5: השליחות הנפרדת חלק ב'

"אינני אוהבת את מראה היער הזה." לחשה קסי לתולס, שהביט בה בחוסר אונים מוחלט, תולס תמיד היה פראנואיד. כשם שהגיע מאותו יער, באותו יום חם וקיצי, בידיו חרב כסופה, ופצעים על פניו וידיו, תמיד היה מסתכל לכל הצדדים לפני שעשה צעד.
"העצים פה גבוהים מידי." הסכים איתה, העצים בהחלט היו יותר גבוהים מהעצים שהיו ביער בו הוא שוטט בילדותו, ענפיהם הגיעו למרחקים, ורחש העלים ובעלי החיים לא נם.
"אין לדעת מה נמצא במעמקי היער הזה, סבוך הוא ואפל." לחש לה, פניו החווירו.
קסי חייכה אליו "אתה מפחד?"
"פשוט מתגעגע." ענה לה בפשטות, "אין אני רוצה שזכרונות ביתי הקטן, ריחו של הטחב הגודל בחצר ביתה של גברת אמיקד, צחוקים של ילדו הכפר בעודם גובים תפוח מדוכני של שיילמי המדוכדך," קסי חייכה אליו, ולפתע גם היא נזכרה, בפניהם הקורנות של הוריה. "וטעם המרק בפי, אין אני רוצה כי יעברו להיות רק זכרונות, וכל מה שישאר לי הוא יער זה." אמר.
"אם כך מוטב שתחזור הביתה." התערב רימינאס בעצבנות. "דרך ארוכה עוד מפנינו, ומסע זה איננו מתאים לאלה השומרים ספק בליבם." קסי החטיפה בו מבט כועס, ולוסיאל נעצרה והסתובבה.
"קולות העצים, אינם נמים, שמי ממלכת טאווה, הכחולים והחמים, מאפירים מידי יום ליום, ובעלי החיים גוססים, בקרוב, לא יהיה לכם בית לחזור אליו." היא הביטה בתולס, עיניו התרוצצו ממקום למקום, אך אין זה פחד שהיה בעיניו, הוא ראה משהו, הוא נעץ מבטו במשהו, לוסיאל ידעה זאת.
"למה את מתכוונת?" שאל נוקסת'רה מבטו נוקב.
"אין שום סכנה לממלכת טאווה, אם נשמיד השרביט האסור, לא כך?" הוסיף, אך ידע את התשובה בליבו, סכנות הממלכה, הינן רק מתחילות.
"שמועות את אני נושאת בפי, נוקסת'רה, נסיך אדוניי הלילה של טקראטיר." אמרה, פנייה השקועות לא הפנו מתולס את המבט.
"מעל הים הרדוד, הבוקר האפל הפציח, שמש לא הייתה בו, אל סוג אחר של אור, שם, מתוך השמיים הכחולים, ציפור לבנה עפה והעירה את כל יושבי הים, על גבה יושב אדון הלילה, כך הוא נקרא, בגלימתו השחורה, שופך הדמים, לוחש התנינים, החזק שבחזקים, והרשע ברשעים, לאחר שכעידן שלם, נעדר מעיני כל בריאה, שם, על גבה של ציפור גדולה ושלווה, אשר העירה את שמיי הממלכה, יושב לו בוגד השבעה." אמרה.
"אודיין."
"הקוסם השחור? בוגד המסדר?" קראה קסי, היא הייתה מבוהלת.
"מאיפה שמעת שמועות כה מחרידות?" שאל רימינאס.
"גבירת הים," לוסיאל הסתובבה וצעדה צעדים חרישים.
"הניתן לסמוך על מילותיה, או האין דעתה קנויה בהבטחות סרק?" נוקסת'רה החל הולך אחרי לוסיאל, במטרה למצוא תשובה. אך לוסיאל לא ענתה לו.
"ציפור לבנה?" שאלה קסי.
"כך היא סוברת לומר." ענה רימינאס.
"במשך כל שנותיי, בספרייה הגדולה בכפר, הרבתי לקרוא ספרים על יצורי הבריאה, אך מעולם לא נתקלתי בציפור לבנה, שכן, נתקלתי בדרקונית לבנה." לוסיאל נעצרה בפתאומיות והביטה בתולס שהפסיק לדבר עקב העצירה הפתאומית.
"קא- רה מאלאר." לחשה לוסיאל. נוקסת'רה השתנק, ומבטו של רימינאס התרחב.
(*కా వాటిని మలేరియా ప్రారంభించారు, או קא- רה מאלאר, משמעות בשפת ב"נא: האדירה מכולן)
"לא יתכן. הדרקונית הלבנה שוכנת הרחק בממלכת קליספאור, נוצרה בידי מועצת ה*חאלאר בכבודה ובעצמה, על מנת לשרת את עמי הקליספאור." אמר.
"החאלאר? מועצת המלאכים? אלו שנשלחו להקים את הקוסמוס?" תולס היה מבולבל, על החאלאר שמע רק לעיתים רחוקות, ולרוב רק סבר כי המועצה היא לא יותר ממיתוס שהמוצא בידי המאמינים, שחיפשו להישען על דבר מה.
"קא- רה מאלאר?" לחשה קסי, "הדרקונית הלבנה קיימת?"
"כמובן שהיא קיימת," ענתה לוסיאל, "הינה אם כל הדרקונים. נוצרה הרחק בממלכת קליספאור על ידי מועצת חאלאר, בתוך הרי הגעש של קונטיי. יש שאומרים כי כאשר היא מופיעה על שמי ממלכת טאווה, אין שום צורך בשמש, טיהורה מאיר כאלפי שמשות." לחשה.
"אבל קא- רה מאלאר היא יצור טהור, מה יש לה לעשות עם אודיין בוגד השבעה? כיצד הוא הבריח אותה תחת השגחת החאלאר?" שאל נוקסת'רה.
"אלה הינן שאלות שאין בפי תשובה אליהן." אמרה לוסיאל, "חייבים למהר." לחשה והוציאה מתוך כפליי גלימתה הכחולה מצפן חלוד, שפעם צבעו היה זהוב.
"קא- רה מאלאר הינה יצור נשגב וטהור," לחשה לוסיאל, כאילו נזכרה במשהו. "אך עשוייה להיות קטלנית לאלה שרוחם איננה הגיעה בשורשיה ממלכת קליספאור." לחשה לוסיאל.
"חי נפשי." אמר נוקסת'רה.
"ישנו רק עם אחד המתוגרר בממלכת טאווה שאינו מגיע משורשיו מקליספאור." אמרה לוסיאל.
תולס הביט בה בשאלה, אך כבר ידע את התשובה.
"మానవులు." רעד עבר בגופו של רימינאס. (מאנוולו- מילה בינלאומית אשר משומשת בפי כל העמים, כינוי לבני האדם)
"אבוי." לחשה לוסיאל, תווי פניה השלווים הוחלפו בקמטי דאגה, שיערה השחור שבשעות רגילות נח בשלווה על כתפייה, היה פזור ברוח הפרצים שהכתה ביער, ועיניה הכחולות כאוקיינוס רחוק, הביטו מעלה אל שמיי טאווה.
"עידן חדש עומד להתחיל." אמרה לפתע. "לא עוד תום ושלווה, ובסוף המלחמה על המטה האסור, תחל המלחמה על עידן בני האדם בארץ זו, אין לנו זמן לבזבז." לוסיאל הביטה בפני נוקסת'רה המודאג, ואז הביטה בפניהם הצנומות של קסי ותולס.
"האם אוכל לסמוך על יכולות המשלחת אשר ניצבת עימי?" שאלה לוסיאל, יאוש לא תקף אותה, אך ידעה, כי אלה אינם לוחמים.
"עד המוות ומעבר לו." לחש נוקסת'רה וכרע ברך.
"עד המוות ומעבר לו." חזרו אחריו רימניאס, קסי ותולס, וכרעו ברך גם הם.
"אם כך, למוות." לחשה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
గాల్ఎర్- החאלאר, או בשפת בנ"א, מועצת המלאכים. החאלאר הקימו את ממלכת פוקיטי (הממלכה המאוחדת, לימים מתפצלת לממלכת טאווה ולממלכה האסורה, אניסטי.) ואת ממלכת קליספאור, הם אלה שיצרו את הדרקונים הגדולים, את מועצת הקוסמים, הם אלה שיצרו את האלפים, (שכעבור זמן מה, קוללו בידי אל הירח, והפכו לאדוני הלילה) את הגמדים, את האורקים (האורקים נוצרו מלכתחילה למטרות טובות, כשירות מועצת הקוסמים ועזרת הקמת הממלכות, במהרה, בגלל אופיים החלש הושחטו על ידי אדון הרשע, אדון הרשע היה חלק מהחאלאר עד שנטש אותם והאפיל עליהם, הוא זה שיצר את השדים, לאחר שאדון הרשע ערק מהחאלאר, החאלאר קילל אותו קללה שאיננה ידועה פרט לחאלאר עצמם, ומאז אדון הרשע לא נראה, , ישנן עוד שתי מעצות חוץ מהחאלאר, שאחראיות לקיום הקוסמוס, החאלאר הינה המועצה העיקרית. המועצה אשר אחראית על בריאת האדם היא המאלס, מועצה נחותה יותר מהחאלאר.
כל זה יפורט בהמשך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~