"להתראות"

\\\"מה את עושה כאן\\\"
הוא שאל אותי כשבאתי להגיד לו ביי פעם אחרונה
לא ידעתי מה לענות, התחלתי לבכות התקרבתי אליו ושמתי את ידי מעל ראשו וחיבקתי אותו חזק. לא הייתי בטוחה אם הוא מחבק אותי חזרה מנימוס או כי הוא באמת רצה. זה היה חיבוק קצר, חסר משמעות בשבילו. ככה זה הרגיש לפחות.
\\\"אני חייב ללכת\\\" הוא אמר בשקט אבל היה מאוד ברור.
לא רציתי שהוא ילך ידעתי שאם הוא ילך הוא לא יחזור
לא יכולתי לדבר, אבל בראש רצו לי מחשבות
של איך יסדרו בלעדיו, ההורים שלו, אני, חברים שלו, כולם
לא יכולתי לדמיין את זה. לא רציתי.
הוא הסתכל עלי עם העיניים הירוקות שלו ואמר \\\"נמאס לי אני לא יכול יותר\\\"
\\\"אני חייב ללכת\\\"
אולי עדיף שיהיה לו טוב, אם זה מה שהוא רוצה אני אסתדר. אני חושבת רק על עצמי מה יש לי? אם יהיה לו יותר טוב אני צריכה לתמוך בו
אבל לא יכולתי
לא יכולתי לתת לו ללכת
החזקתי לו את היד בעודו מבקש ממני שוב \\\"בבקשה תלכי\\\"
לא עניתי
לא זזתי, אפילו לא טיפה אבל ידעתי שהוא יותר חזק ממני ואם הוא ירצה הוא ילך
ואם אני לא תן לו ללכת עכשיו אולי הוא ילך מאוחר יותר
לא מסכימה, לא. התחלתי להרגיש חנק בגרון כזה שאתה לא יכול לדבר איתו
הוא הזיז את היד שהחזקתי בה, והוביל אותי לחיבוק קרוב אליו
\\\"זה בסדר\\\" הוא אמר
הדמעות החלו לרדת.
הוא הלך אחורה הרגשתי את הגוף שלנו מתרחק לאט לאט ואז פתאום לא הרגשתי חום גופו
השפתיים הורודות שלו שנראו כל כך חיוורות ובהירות מתמיד זזו מעט כאילו בא להגיד משהו והתחרט
הוא מלמל, \\\"להתראות\\\"
עצמתי עיניים וקיוותי שהוא יחזור לחבק אותי.
\\\"ביי\\\" אמרתי בשקט
שמעתי את רעש צעדיו המתרחק, התסובבתי, ישבתי על הרצפה ובכיתי.
—
\\\"את יודעת אם מישהו היה איתו לפני מותו?\\\" שאל קצין משטרה גבוהה גדול עם קול נמוך ומאיים
\\\"לא, סליחה אדוני\\\" עניתי