כמעט מפורסם

כשהשמש מפציעה, מבצבצת בין
ענני נובמבר הידועים, אלה שמופיעים כתזכורת קבועה לימי החורפים המתקרבים ובאים, והנה שוב יום ראשון, אך פחות רגיל מהצפוי..
התרגשות, שמחה, אושר עילאי ותחושות שלא חשבתי שהנן קיימות מממלאים אותי ברגעים אלה. בדרכי לבסיס בעודי מתהלך במרכזית ירושלים פנתה אליי מישהי צעירה, נראית לא רע בלשון המעטה.
״אוו הגיע הזמן״ זרקה הצעירה בקולה החינני לחלל האוויר, אני לא מכיר אותה וממבט ראשוני היא לא נציגת מכירות של אורנ׳ג, סלקום, גולן טלקום, דודו מובייל או כל שאר הרמאים, משיב לה ״מה קרה?״
היא מציגה את עצמה ״אה סליחה, אני שירלי״ ומושיטה את ידה..
״לירן, נעים מאו….״ לחיצת יד חמימה.. לא מסיים את המשפט ושירלי מתפרצת בהתלהבות לא מוסברת ״אני סוכנת דוגמנות בחברה גדולה בישראל…״ אני קוטע אותה ושואל ״בר אצלכם??״ היא צוחקת ומשיבה לי באדישות מהולה בצחוק ״האמת שכבר לא״ ואני מתאכזב, שירלי שמה לב שהיא סוטה מהנושא וחוזרת להתלהבות של ההתחלה וממשיכה ״מעל שעתיים אני מסתובבת פה ולא מצאתי אפילו בחור אחד שתפס את עיניי״ ואני תוהה איך זה מתקשר אליי.
שירלי מקפצת במקום בהתלהבות ״יש בך משו שונה, מיוחד כזה! אתה כובש״
לא התרגשתי ככה מהבר מצווה שלי, ושירלי ממשיכה ״אתה גבוה רואים שאתה דומיננטי, יש לך מה למכור״
אני מסמיק כמו ילד בן 8 וחש שפיתחתי רגשות כלפייה אחרי שתי דקות של היכרות.
שתיקה מביכה סובבת אותנו ליד המדרגות הנעות..
ואז שירלי מפצירה בי ״תיקח את הדף הזה תמלא אותו עכשיו ואני אהיה איתך לאורך כל הדרך!״
מחייך כמו טמבל ומתחיל לדמיין את חיי לצד בר רפאלי, נטלי דדון ועוד יפיפיות שאני עוד אכיר כמובן. ואחרי שנים של עבודה סזיפית ושחיקה נפשית אני מרגיש מוכן! מוכן לתקופת הזוהר, מוכן לפלאשים, לעמידה מול אור הזרקורים, ואני מוכן לזה כמו פיצה קפואה בחנות שמחכה רק שירכשו אותה בשביל להגשים את יעודה, גם לי יש יעוד!
תמיד אהבתי להצטלם ועכשיו זה יהיה מקצוע.. ישששש
חוזר אל שירלי בידיעה שאני מחוייב לשחק אותה קשה להשגה ופונה אלייה בביטחון ״אני ממהר, אני עובר פה עוד חצי שעה, יש מצב שעוד תיהיה פה? אני אמלא גם את הטופס רישום״
שירלי משיבה בחדות ״בטח!! אבל תביא לי את המספר שלך אני לא מתכוונת לפספס אותך!״
פוסע משם מאושר, מחייך מאוזן לאוזן ולמרות התחושה החיובית, לא על זה חלמתי אבל הזדמנות כמו זו אסור לפספס.
עשיתי סיבוב סתמי במעגלים במתחם המרכזית והגיעה העת לשוב לשירלי.
בסביבות ה-30 מטרים לפני שאני מגיע לשירלי.. נעמדתי, רציתי להמשיך לעברה אך שנייה לפני שאני ממשיך להתקדם לכיוונה, היא פנתה לבחור שעבר ליידה. השתהתי, העולם עצר מלכת, תחושת בגידה הכתה בי, אי ספיקת דם למוח, חוסר מודעות עצום. הלם!
קפאתי במקום, זיעה קרה עוטפת את פניי את ראשי וצווארי, וצמרמורת גוף מטלטלת אוחזת בגופי כאילו מנסה היא לנער את נפשי החבולה. לא חלפו 5 דקות ושירלי פנתה כבר לעשרות גברים ובניחוש פרוע זה לא לבקש שיחה.
בניסיון אחרון, צועד לעבר שירלי, מבטינו נפגשים, מצפה שתעשה צעד לעברי, שתיתן לי עוד זיק של תקווה, אין לי ספק שהיא זוכרת אותי! הרי אני ״המיוחד״ שחיפשה.
וכן !! ידעתי ששירלי אנושית ובין רגע הייאוש יעלם כשתבחין בי. אכן כך קרה, התקדמה לעברי בחיוך אלוהי ושאלה ״שלום, אפשר לעניין אותך ברישום לסוכנות דוגמנות ומשחק?״
אז אולי אני לא אתפרסם בזכות היופי שלי, אבל תמיד אני יכול לעשות שוד בנק ראוותני שיתן לי כותרת בעיתון