לונה ושגיא פרק 11

יום שלישי, ערב סוכות.
לונה החליטה לערוך קניות לבית בשביל לשמח את אימה.
הכול היה ערוך על השולחן ואמא נכנסה עייפה מהעבודה.
היא חייכה כשראתה את ההפתעה שהכינה לונה וחיבקה אותה "לונה שלי אני גאה בך".
היא נישקה אותה בלחי והתיישבה כל הספה והשמיעה אנחה "אח' ביתי את הוצאת כסף בשבילנו? אנחנוצריכים לעשות זאת בשבילך" אמא התעצבה והמשיכה "אני מצטערת ביתי, אני לא פה בשבילך ואת פה בשבילי, זה הזוי".
לוננ התיישבה לידה והחזיקה את ידה בחיוך "את היית לצידי כל החיים אני פה רק כמה חודשים אז מה את עושה מזה עניין? "
"אני אוהבת אותך ביתי" אמרה אמא והביאה לה נשיקה נוספת על הלחי.
הן התיישבו והתחילו לברך, עושות הכול לפי הכללים.
לא היה טעם לחכות לאבא כבר כמה ימים שהוא לא בבית.
פתאום נשמעו דפיקות חזקות בדלת לפני הביס הראשון של הסעודה.
שנייהם נעצו מבט לדלת ואז לאחת השנייה, הן כבר ידעו מי בעל הנקישה האגרסיבית.
הפחד שבעייינייה של לונה ביצבץ והעייפות נראתה על פניה של אמא.
"ששש.. אל תפתחי " לחשה אמא.
"תפתחו כבר! !" צעק אבא מאחורי הדלת.
"שמע ישראל ה' אלוקיינו ה' אחד! " התפללה לונה לאבא שבשמיים "בבקשה אל תנטוש אותנו".
פתאום נהיה שקט ולאחר מספר שניות הדלת נפרצה על ידי אביה כשבידו קרש עבה שפילח את הדלת.
הדלת נסדקה ושנייהן דפקו צעקה "אהההה!"
הן קמו מהשולחן והתרחקו לאחור.
"את לקחת לי כסף מהבנק חתיכת תולעת???" צעק והדגיש כל מילה כשעיניו שורקות אש.
"לא " אמרה אמא.
היא ידעה שהוא משך הכל מהבנק בלי לשים לך למינוסים שהצטברו.
היה מובן שלא שם לב שהכסף נגמר.
הוא הרים את הקרש באויר ולונה קפצה לאחור בבהלה וניפצה צלחת זכוכית גדושה בקוסקוס ועוף.
הרסיסים התפזרו ואביה הביט ברעבתנות בשולחן הערוך.
"אה? אז ככה בזבזת את הכסף שלי? תמיד ידעתי שאת כפויית טובה!".
הוא לקח את הצלחת השנייה שלא התנפצה ואכל בתאבון רב.
לונה ואמא הביטו בו עצורות נשימה מפחד ולא ידעו מה תהייה התגובה הבאה שלו.
לאחר שלקח צלחת נוספת הוא הלך לתיק של אמא ולקח את כל השטרות שמצא שם.
"תקשיבי טינופת!" הוא הרים אצבע ודיבר לאמא "כל הכסף שלך מעכשיו את מעבירה אליי".
לאחר שזרק את כל האגורות ,שנשארו בארנק, על הריצפה הוא יצא מהדלת השבורה ואמר להם בחיוך מלגלג "שיהיה לכן חג שמח משפחה".
איך שהוא הלך אמא נכנסה לחדר ובכתה בשקט, מקווה שביתה היחידה לא שומעת.
לונה עצרה את הדמעות והרימה כל זכוכית שנשברה, מנסה לנקות את הלכלוך למרות שידעה שאת הלכלוך האמיתי בליבו של אבא לא תוכל לנקות.
לאחר שהארוחה נהרסה והבית היה נקי מעט לונה שכבה על המיטה כשפניה מול התקרה ולא יכלה עוד לעצור את הרגשות.
היא בכתה בכי חלש חרישי שרק בורא עולם שמע ואז הבכי התגבר וכל הדמעות שהצטברו בתוכה במשך החודשים האחרונים יצאו.
"אבא" היא פנתה בתפילה זכה וטהורה לבוראעולם "אתה האבא היחיד שלי בעולם הזה. את האבא הגשמי שלי כבר איבדתי מזמן, אתה היחיד שאני באמת יכולה להישען אליו. " היא ניגבה את הדמעות והמשיכה "אני מנסה בכול כוחי לדבוק בך אבל אני מרגישה שהחיים האלה גונזים ממני את כל הכוחות, אבא לך יש כל כך הרבה בנות ובנים, ילדים, אבל לי יש רק אותך אז אני מבקשת תאיר לי את החיים. אל תיתן לי ליפול,אל תוותר עליי. אני יודעת שאתה שומע אותי אז תקשיב טוב כי יש לי צעקה עמוקה, אני לא רוצה לאבד אותך."
ככל שהמשיכה ללחוש לבור עולם בדמעות חנוקות היא הרגישה שנטל גדול יורד ממנה, היא הרגישה שהיא כבר לא לבד עם הרגשות האלה, עם ההתמודדות הזאת.
עיניה של לונה נעצמו לאיטן והיא לחשה לחישה אחרונה לפני ששקעה בחלום "תראה לי שאתה עדיין פה איתי".