צבועים פרק 7

ליאה כיסתה את פניה עם ידיה הקשורות. "בבקשה…" מלמלה אך זה לא עזר. טייסון התקרב אל פנייה עם הסכין. קול חיתוך נשמע. ליאה עיוותה את פניה. "מה?" שאלה לאחר שהבחינה שהיא בין החיים. היא הביטה בידיה, החבלים שקשרו את ידיה נחתכו. "אתה… כלומר… לא הרגת אותי." היא אמרה ומיששה את גופה, בודקת שאף איבר לא נפגע. "אנחנו צריכים בעלי צבע בשביל להביס את אריון, ואת, את ניראת חזקה, בעלת הצבע הכחול" הוא אמר באדישות. "איך אתה יודע את הצבע-" החלה לאמר אך הפסיקה כאשר ראתה את טייסון בוחן את בגדיה הכחולים ואת עיניה שהתאימו לגוונים שבשיערה, הכל כחול. "איפה אנחנו?" שאלה לבסוף, היא נזכרה בשאלה שהטרידה אותה מאז שהגיע למקומם של הנערים. "מערה, כמה קילומטרים מפלורטיין, לא משהו רציני" ענה טייסון באדישות. "מה עכשיו?" שאלה רייצ'ל ופסעה לצד המערה. "עכשיו, עכשיו מתחילים את התוכנית שלנו להבסת אריון, אנחנו חמישה בעלי צבע מתוך שבעה" אמר טייסון בביטחון. "חשבתי שיש שמונה" העירה ליאה בחוסר הבנה. "השמיני הוא אריון, נוריד אותו מהרשימה ברשותך" אמר בלגלוג. ליאה הנהנה במבוכה. "אנחנו צריכים לחפש את השניים האחרים" הודיעה אלן בביטחון "שלושה!" תיקנה אותה רייצ'ל ופסעה לעברם. "אנחנו עומדים למצוא גם את אד" היא אמרה בהחלטיות. "אד, אדוארד, את מכירה אותו?" שאלה ליאה מופתעת. פנייה של רייצ'ל האדימו והיא התקרבה לעברה בזעם. "אם אני מכירה את אד?" אמרה בתוקפנות. ליאה הבחינה בדמעה יורדת במורד לחיה של רייצ'ל. "אני והוא גרנו באותו בית, הוא אימץ אותי, הוא הבן אדם שתמיד היה איתי!" צעקה. ליאה נרתעה ופסעה לאחור. "די רייצ'ל" קייטי אחזה בידה והובילה אותה לצד אחר במערה. "תמשיכו, נצטרף אחרי זה" צעקה ושתיהן נעלמו בין כותלי המערה.
***
קארל התהלך בין רחובותיה של פלורטיין. הבתים הצבעוניים בהקו לאור השמש החמה והמדרכה הצבועה בורוד המשולב באדום כוסתה בעיגולים צהובים. בסוף הרחוב שבו צעד, כמה נערים שיחקו בכדור לבן. קארל הרים את ידו והכדור נחת תחת זרועו. "הי!" נשמעה צעקה מפי אחד הנערים. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל והתקרב אל קארל. קארל חייך והוציא סיכה לבנה מכיסו. בתנועה מהירה הוא נעץ את הסיכה בכדור והאוויר יצא ממנו. "יא חתיכת…" הנער התקרב אל קארל אך הוא הרים את ידו והוריד אותה במהירות, קיר לבן מהבניין הסמוך הוצב ביניהם. "חכה, חכה!" נשמעה צעקתו של הנער. קארל רק חייך והמשיך בדרכו.
***
"די רייצ'ל, נמצא את אד, מבטיחה!" קייטי ניגבה עם שרוולה את דמעותיה של רייצ'ל. "קדימה, ליאה חדשה, היא לא מבינה מה מתנהל ולמה, תתאפסי, צריכים אותך" רייצ'ל הנהנה וחייכה בנחמה. "קדימה" אמרה קייטי והן התקדמו אל השאר מחובקות זו עם זו.
***
קארל עמד מול בניין לבן וגדול. הוא צלצל בפעמון הכסוף והגדול שהוצב ליד דלת עץ גדולה. הדלת נפתחה בהדרגה. קארל נכנס באיטיות אל המבנה. רצפת השיש בהקה לאור נברשת הנטיפים שנתלתה מהתקרה. דלתות בשלל צבעים נבנו ברחבי הבניין. קארל נכנס למעלית הסגולה. הוא הכניס את קוביית העץ למקש הקומה השנייה והמעלית החלה לרדת במהירות. קארל לא הוטרד מנפילתה של המעלית מטה אלא רק עמד מול המראה העטורה בזהב וחיכה. הדלתות נפתחו ומשב רוח קל נוצר. קארל יצא אל החושך ששרר מסביבו. הוא הושיט את ידו לפנים והבזק אור שהאיר את דרכו נוצר. הוא הגיע לדלת ברזל גדולה. קארל דפק עלייה. "מי זה?" נשמע קול נמוך. "קארל" השיב והדלתות נפתחו. "קארל, היקר" אמר הקול הנמוך. "הבאת לי מה שרציתי?" הוא שאל בנימה שלווה. "עדיין לא, אבל כבר תכננתי הכל, אל דאגה, בעוד כמה ימים כל בעלי הצבע יהיו אצלך, כולם!" אמר בביטחון. "אני שמח לשמוע, רק תדאג שהכל יפעל כמתוכנן." אמר הקול, שומר על נימתו השלווה "כן אריון" אמר קארל והשתחווה לפניו.