כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -19-

סורי על האיחור.. אתמול היה צום והייתי עסוקה עם הבישולים לקראת סיום הצום.. טוב, תהנו.. נראה לי?!

פרק -19-

מיכל רצה לעבר התחנה, מרחוק שמעה את חן קורא בשמה. היא לא רצתה לשמוע אותו, היא לא רצתה לדבר איתו ולא לשמוע אותו.
היא הסתובבה אחורה וראתה את חן רץ לעברה. היא הסתכלה וראתה את האוטובוס עומד בתחנה. היא עלתה עליו. רגע לפני שנסגרו הדלתות והאוטובוס נסע, מיכל ראתה את חן עומד מול הדלתות, מסתכל עליה בעצב.
היא מחתה במהירות את הדמעות שצצו בזוויות עיניה ושלימה לנהג.
האחרון העיף מבט במיכל ושאל, "חבר שלך?"
מיכל הסתכלה על הנהג ואמרה, בקול מעט רועד, "ידיד לשעבר."
הנהג הנהן בראשו ומיכל נכנסה לתוך האוטובוס בחיפוש אחר כיסא פנוי.
כשנכנסה מיכל הביתה היא הבחינה בהוריה שישבו על הספה משוחחים, ברגע שאימה ראתה אותה מיכל רצה לחדר, היא לא יכלה יותר ופרצה בבכי.
מיכל נשכבה על המיטה ונתנה לכל הצער, הכעס והתסכול לצאת החוצה. היא שמעה דפיקות קלות על הדלת וכעבור כמה רגעים אימה נכנסה לחדר.
"מיכלי?" שמעה את אימא שואלת ברכות. "קרה משהו?"
במשך כמה רגעים מיכל לא ענתה והמשיכה לבכות עד שלבסוף התרוממה, מוחה את הדמעות שמיאנו להפסיק והתפרקה בזרועות אימה.
הם ישבו חבוקות זמן רב, ראשה של מיכל שעון על חזה של אימא והאחרונה מלטפת את ראשה.
לאחר זמן מה התרוממה מיכל ורונית שאלה ברכות, "מה קרה מתוקה?" ומחתה דמעה קטנה מזווית עיניה של מיכל.
מיכל הסתכלה על אימה וסיפרה לה הכל, על ההתאהבות שלה בחן, על גלעד והיחס הנורא של חן כלפיה. היא ידעה שאין מה להסתיר מאימה, תמיד חלקו סודות וידעה שאימה תעזור לה.
כשסימה הסתכלה אימה על מיכל ושאלה, "אני בטוחה שחן לא התכוון לפגוע בך, הוא דואג לך, את מבינה שגלעד הוא לא הבחור שאימא הייתה רוצה שהיא תצא."
מיכל הסתכלה על אימה בכעס ואמרה, "אם את באה להטיף לי אז אני באמת לא צריכה את זה!"
רונית חייכה ואמרה, "לא מתוקה, אבל אני רוצה להראות לך שלמרות הדרך שבא הוא העיר לך הייתה לא יפה, את מבינה שזה מדאגה, גלעד הוא—"
"אונס ונרקומן?" קטעה מיכל בגסות.
רונית זעה באי נוחות על המיטה ואמרה, "אני.. מתוקה, אני רוצה את הטוב בשבילך."
"את לא מכירה אותו!"
הם ישבו בשתיקה למשך כמה רגעים עד שאמרה רונית בחיוך, "אז תני לי להכיר אותו."
מיכל הסתכלה על אימא מבולבלת והאחרונה המשיכה, "תזמיני אותו הביתה, תני לי להכיר אותו."
מיכל הסתכלה על אימא המומה ושאלה, "באמת?"
רונית הנהנה בראשה ומיכל מיהרה לחבק את אימא, "תודה, אני אוהבת אותך, אימא."
"אני אוהבת אותך גם, מתוקה."

***

חן נכנס הביתה בכעס טורק את הדלת מאחוריו בזעם. רבקי שישבה על הספה, התרוממה במהירות כשהגיע ושאלה, "נו, איך היה?"
"חרא, היא שונאת אותי!"
רבקי הסתכלה על חן ושאלה בחשדנות, "אמרת לה כמו שסיכמנו?"
חן הסתכל על רבקי ואמר, "כן, אמרתי לה אבל לא יכולתי לעשות את זה, לא יכולתי לדעת שהא תצא עם הנחש הבוגדני הזה."
"אתה לא יכול להחליט בשבילה, אתה לא אבא שלה!" צרחה רבקי בזעם.
"ואני לא יכול לראות אותה הולכת איתו!" שאג חן חזרה.
רבקי הסתכלה על חן המומה. האחרון הסתכל על רבקי ואמר בשקט, "אני לא יכול לסבול את המחשבה שהיא תהיה עם מישהו אחר, במיוחד הבחור הזה. אני לא מסוגל. אני לא יודע למה, אני לא מבין אבל אני יודע שהמחשבה על מיכל עם מישהו אחר הורגת אותי מבפנים."
רבקי הסתכלה על חן ושאלה ברכות. "מה היא אמרה לך?"
"שהיא שונאת אותי ושהיא לא רוצה לדבר איתי לעולם," ענה חן בשקט.
"אתה מבין למה לא רציתי שתגיד לה שאתה לא רוצה שהיא תסתובב עם גלעד, ידעתי שמיכל תגיב ככה ואתה יודע למה?" שאלה רבקי.
חן הסתכל על רבקי בהסתקרנות.
"אתה חשוב לך, הדעה שלה חשובה לה ועצם העובדה שאתה לא מקבל את זה שהיא יוצאת עם מישהו אחר הורגת אותה. חן, אתה לא היחיד שקשה לו עם זה, גם למיכל קשה, היא…" ולפתע השתתקה.
"היא?" המשיך חן.
"אני מצטערת חן, אתה חייב לבקש סליחה ממיכל, תגיד לה שלמרות שאתה לא מסכים עם הבחירה שלה אתה שמח בשבילה שהיא מאושרת."
"איך אני יכול לעשות דבר כזה כשאני יודע שזה שקר?" שאל חן בייאוש.
"כי אני יודעת שהיא חשובה לך ואתה לא רוצה לאבד אותה." ענתה רבקי וצעדה לעבר חדרה, משאירה את חן למחשבותיו.

למחרת בבוקר כאשר נכנסה רבקי לכיתה היא צעדה לעבר מיכל שפטפטה בעליזות עם אשלי ושאלה בכעס, "למה?"
מיכל עצרה את שטף דיבורה ופנתה להביט ברבקי, "למה מה?"
"למה את מקשה כל כך את העניינים, שמעתי מה קרה בינך לבין חן אתמול, למה?"
מיכל הסתכלה על רבקי בכעס ואמרה, "אי אגיד לך למה." היא קפצה מהשולחן שעליו ישבה והתחילה להתקרב לעבר רבקי. "אני אוהבת את חן, אני לא אתכחש. כשאני רואה את חן, אני מרגישה את הלמות ליבי מאיצות, את הגוף שלי משתוקק למבט, נגיעה. לצערי ההרגשה לא הדדית." היא מהירה להוסיף כשראתה את רבקי פוצה את פיה. "לכן הייתי חייבת למצוא מישהו אחר, מישהו יוכל לעזור לי לשכוח, לשכוח את הכאב."
רבקי הסתכלה על מיכל ואמרה בשקט, "גם לחן קשה, את חייבת לדעת שאת חשובה לו, עצם העובדה שאת יוצאת עם בחור כזה קשה לו."
"זה מה שהוא אמר?" שאלה מיכל חלושות.
רבקי הנהנה בראשה. "איכפת לו ממך, זה הסיבה שהתגובה שלו הייתה כל כך חריפה. אני די בטוחה שאם זה היה בחור אחר הוא עדיין היה כועס אבל פחות."
מיכל הסתכלה על רבקי בתמיהה והאחרונה אמרה, "מיכל, תנסי לראות את הצד של חן, אני בטוחה שברגע שתביני את לא תכעסי עליו כל כך."
"רבקי למה את מתכוונת, מה חן אמר לך?" שאלה מיכל והסתכלה על רבקי במבט חודר.
"אני מצטערת מיכל, אבל זה בינך לבין חן."
"איך את עוזרת לי שאת מדברת איתי בחידות?" שאלה מיכל בייאוש.
הצלצול נשמע וכעבור רגע המורה נכנסה. מיכל הביטה ברבקי שצעדה לעבר מקומה ולא יכלה לתהות אחר דבריה של רבקי במהלך השיעור.

"שיט!" מלמלה מיכל והחישה את צעדיה לעבר הספרייה. היא זכרה שקבעה עם חן שיעור מתמטיקה להיום, אך היא הייתה כל כך עייפה בצהרים שהיא נכנסה למיטה ונרדמה ולא שמה לב לזמן שחלף.
מרחוק היא ראתה את הבניין הגדול ואת שארית הדרך עשתה בריצה. היא נכנסה לחדר עיון מתנשפת. היא הסתכלה סביבה והבחינה בחן יושב האחד השולחנות הרחוקים.
היא התקרבה אליו והתיישבה מולו. לפתע צלצול הפלאפון שלה נשמע. היא ענתה במהירות וניסתה להתעלם מהמבטים הזועמים שנשלחו לעברה מצד כל האנשים שהיו בחדר.
"הלו?… הי, גלעד. מה נשמע?… כן, אני ברוד ה' בסדר,… בדקת את העניין?… תוכל לבוא היום בערב?… כן, אימא שלי תשמח להכיר אותך…אוקי,… גם אני אותך… בי."
חן הסתכל עליה ושאל בקול קפוא, "הבאת את כל הדברים?"
היא הנהנה בראשה. הוציאה מתיקה את הספרים והמחברות והגישה לו.
"תודה," אמר בנוקשות מסוימת ועיין בספרים. "ומה עם שעורי הבית?"
"במחברת."
הוא פתח את המחברת ועיין בה בשתיקה במשך כמה דקות. מיכל הגניבה מבט חטוף בחן שנראה מעט זועף ושאלה, "מה בעיה?"
הוא הסתכל עליה ואמר, "נראה שממש לא הפנמת את השיעור הקודם נכון? הרי הסברתי לך לא פעם ולא פעמיים ועדיין נראה שאת נהנית לחזור על אותה טעות, תסתכלי." והראה לה תרגיל אקראי במחברת. "דבר ראשון את לא קוראת את השאלות. דבר שני, הסברתי לך שיעור שעבר שבמקרה ואין שיפוע את צריכה לעשות טנגנס ולבדוק מה תהיה התוצאה."
מיכל הנהנה בראשה ושאלה ברוגז, "למה אתה כועס עלי?"
"אני לא כועס עלייך, אבל נרה שאת לא ממש קולטת!" אמר חן בכעס אך ברגע שאמר את המילים כבר לא היה יכול להחזיר את המילים חזרה. הוא הסתכל עליה, פגועה והבחין בכמה דמעות שבצבצו בזוויות עיניה הוא מיהר לנגב את הדמעות אך היא נסוגה לאחור. היא ניגבה את הדמעות ואמרה בקול, מעט שבור. "אני יודעת שאני לא חכמה, חן. אבל אתה לא חייב להזכיר לי את זה כל פעם מחדש!"
"מיכל, אני לא התכוונתי אני מצטער," אמר וניסה להתקרב אליה, אך היא התרחקה ממנו.
היא אספה את חפציה ואמרה, "חשבתי שאולי תתאפס ותבין שהיחסים ביני לבינך לא אמורים להשתנות בגלל מה קרה לנו אבל אתה נהנה לערב יחסים אישיים ועבודה ביחד, אז תהנה." וצעדה לעבר היציאה.
"מיכל, חכי רגע," שמעה את חן מאחוריה אך היא לא נעצרה והמשיכה ללכת עד שיצאה מהבניין.
"מיכל, חכי רגע," צעק חן מאחוריה ולפתע הרגישה את אחיזתו בידה.
"תעזוב אותי חן," אמרה מיכל ונמנעה להביט בעיניו.
"מיכל, תסתכלי עלי," אמר ברכות. הוא אחז בסנטרה והים את ראשה, היא הסתכלה עליו ושאלה בגסות. "מה, מה אתה רוצה?"
"מיכל, אני באמת מצטער, את צודקת, אני באמת מתנהג בילדותיות ואני לא צריך לערב את הלימודים עם העניינים האישיים בינינו."
היא לא ענתה והוא המשיך, "אבל מיכל, אני לא מסוגל, אני לא מסוגל לדעת שאת יוצאת עם הבחור הזה זה מחרפן אותי."
היא הסתכלה עליו ונתנה לו סטירה. חן היה המום, מיכל מעולם לא הכתה אף אחד והמכה למרות שלא כאבה לו כל כך, צרבה בפניו מהבושה. "בין אם זה מחרפן אותך או בין אם לא אתה תשלוט בעצמך, כי אם לא אני גם לא אלמד איתך," אמרה בקול קפוא.
"את מאיימת עלי?" שאל חן, ושפשף את לחיו.
"לא, מה פתאום," אמרה בחיוך מזויף. "לא, אני פשוט מציינת לך עובדה. אתה תמשיך להתנהג ככה ואנחנו בסוף נגיע למצב שבו אנחנו לא מדברים, לא מחייכים אחד לשנייה ולא עושים שום דבר ביחד, זה ברור?"
"לא איכפת לי מיכל אני דורש ממך שתעזבי את הבחור."
"ואני דורשת שתעזוב לי את היד." והיא ניסתה להרפות מידו, אך הוא היה חזק ממנה.
"חן, אתה תעזוב אותי עכשיו כי אם לא, אני נשבעת לך שאתה לעולם לא תיראה אותי ואני לעולם לא אדבר איתך ואתה תתחרט על הרגע שבא החלטת להפריד ביני לבין החבר שלי."
הוא הרפה מאחיזתו והיא צעדה לעבר הכביש, רגע לפני שחצתה היא הסתכלה על חן ואמרה, "אני מקווה שאתה מרוצה. לזה מה שקוות, שאני אשנא אותך?!"
אך חן לא יכול היה לענות כי באותו רגע מכונית התנגשה במיכל והעיפה אותה למרחק של כמה מטרים עד שצנחה כמו בובת סמרטוטים על המדרכה.