תקווה
לא אכפת לי להיות לבד, באמת שלא. אני יכול לשכב שעות במיטה, להתהפך מצד לצד ולחלום חלומות, אני יכול לטייל ברחובות בשעות לילה מאוחרות, מחפש משהו שאני יודע מראש שלא אמצא. אבל יש דבר אחד שעושה לי רע על הלב, וזה להיות ריק מתוכן. כשאני ריק, הכל נהדף ממני. אני יכול להיות מוקף אנשים מעניינים, קולות וצלילים מרגשים, אבל שום דבר לא יספג בתודעתי, אני פשוט אשוטט שם בלי שום מטרה כמו עלה שנסחף בזרמי המים הגועשים והמתערבלים. מת. אני שונא את זה, כשכלום לא בא אליי, ברגעים כאלה אני פשוט מתעב את עצמי ואת המציאות שאני נמצא בה, אני כועס על אלוהים שמביא עליי רגעים שכאלו. זה כמו סיוט שרק נמשך ונמשך, שאין לאן לברוח ממנו. בגלל זה אני מאוהב בה, במוזה, מאוהב נואשות. אני מחפש אותה בשקיעות, בציוצי הציפורים, בריחות הנידפים ברחוב, וכשאני מוצא אותה אין שמח ממני. כל קיומי הוא מרדף מתמשך אחר המוזה. לפעמים זה תקופות של אושר עילאי, של חיבוק אלוהי, של התעלות, רק אני והיא. אז הכול חולף על פני בכזו מהירות ומה שמשמעותי בוהק באור יקרות, הכל כל כך ברור; ולפעמים אלו לילות של גישוש באפלה, של מעידות והתפלשות בבוץ, של ייאוש שמחלחל לעצמות וצורב את הנשמה. אבל זה שווה את זה, הכל שווה את זה, כי זה הכל כדי שהיא תגיע, וכשהיא חוזרת, אין רגע נפלא מזה. וגם הפעם, אני יודע שהיא תחזור.
תגובות (18)
טקסט מאוד יפה, מעניין ונוגע.
תודה
דני, הגבתי לך היום היכן שהוא…
נראה לי הקטע הזה מסביר את כל התרעומת שהייתה לי כלפיך עם כל הקטעים המטופשים עד גיכוך שפרסמת בזמן האחרון.
אם זהו מצבך האומלל כל שנותר לי זה לקוות שלעולם לא תהיה חסר מוזה!
נ.ב
הייתי ממש שמחה אם היית מקבל את שבתי בהתרגשות וכו
יוקי
אה, את שבת?! אני ממש מתרגש!
אכזר!
אני באמת מתרגש, אין נרגש ממני (טוב, אולי יש). I LOVE YOU
בקשר לקטע שכתבת, (עכשיו כשליבנו את נושא הרגש אשר לגשת לעניין)
הוא היה יותר טוב מהאחרים, אולי משום שנגעת בשורש הבעיה שמתרידה אותך.
באופן אישי כשאין לי מוזה ומתחשק לי לכתוב אני לא כותבת מכתבים לאנשים. ככה אני שומרת על גחלת הכתיבה שבי מבלי להפעיל תאים רבים במוח, ואז כשיש לי מוזה אני יכטלה לכתוב מבלי שהחלדתי לגמרי…
מתרידה – הופכת אותך לתרד?
צודק.
אולי מטרידה?
כן, מטרידה.
די מלאתי לך את כל הדף בשטויות ועל אף שנהנהתי בכל פעם שהתמונת פרופיל המקסימה של טרו(גיטריסט יפני) הופיעה. אולי הגיע העת להניח לך לנפשך להתבודד ולחפש מוזה…
תודה ולהתראות ;)
תתעלם מהסמיילי הוא נלחץ לי בטעות
והצורה שבה כתבתי את השאלה היא פשוט נוראה
מה?
היו כמה חלקים אמצע שחשבתי- וואו. ההתחלה נשמעה כאילו אתה מדבר. רק מדבר. וזה היה בסדר כי אני אוהבת לשמוע אותך לדבר. ואז המטפורות ממש העמיסו לקרת הסוף.. אני חושבת שזה יפה שנגעת בשורש הבעיה, כמו יוקי. כאילו ממש השתדלת להיות כנה.
אני התרגשתי, לפי דעתי זה כנראה הקטע שלך שהכי אהבתי, יש עומק , רגש, משהו באמת אמיתי, קראתי את זה ואמרתי ואו זה יפיפה, דרגתי 5 ובאמת כל הכבוד על זה, אני מקווה לשמוע עוד קטעים כאלה ממך.
באמת שהרגשתי ואהבתי מאוד, ואני לא אומרת את זה הרבה ❤
Toda!