לונה ושגיא פרק 10

יום חמישי לונה ממלצרת במסעדת מישל המשמרת ערב.
סוף שבוע, המוני נערים נערות סטודנטים ומבוגרים יוצאים לסעוד במסעדה.
לונה מנסה לגרד בכוח את המיונז שהתייבש על שולחן מספר 10.
כעת השעה של המסעדה להתמלאות היא מפנה במהירות את השולחן.
הדלת נפתחת ולונה שומעת קולות של נערים ונערות שמצחקקים .
לונה באה להיכנס למטבח ונעצרה כששמעה קול מוכר אומר "אין, אתה חייב לראות את הסרט הזה אחד הטובים ש.."
לונה הסתובבה ופגשה את שגיא שהביט בה, הוא חייך אליה והיא מהרה להיכנס למטבח.
שנייה לפני שנכנסה ראתה שוב את הבלונדינית שהייתה איתו בבוקר.
הם התיישבו בשולחן שפינתה לונה.
"אוקיי היום רועי שולחן 8 לונה שולחן 10 .." חילק אבי הבוס את העובדים.
'אווף, למה אני איתם?' התעצבנה קלות לונה.
"רועי יש מצב אתה מחליף איתי? " ביקשה לונה מרועי הותיק.
"את תהיי חייבת לי" הודיע לה.
לונה שמחה והלכה לשרת את אנשי שולחן 8.
"מה תרצו להזמין?" שאלה אותם החיוך ושמעה מהצד השני של השולחן "זאת לא החדשה? הדתייה הזאת?"
היא הסתובבה לקול וזיהתה את הבלונדינית שאמרה זאת.
'ו..מה מציק להם שאני דתייה? ' חשבה בליבה ופנתה להביא את מבוקשם של הסועדים.
"לונה בואי שנייה" ביקש שגיא לפני שנכנסה למטבח.
היא ניגשה אליו והזכירה לעצמה לחייך, לא כדאי לה לאבד את העבודה.
"כן, מה תרצו להזמין? " שאלה בנימוס ולא שכחה לחייך.
"בשבילי מיץ תפוזים מלצרית" אמרה הבלונדינית בהתנשאות ונקשה באצבעותיה.
"רעה די!" אמרה החברה הצמודה לה "ליגל זה לא יפה" וצחקוק מלכותי נשמע ממנה.
"לא ראיתן שיש לנו מלצר אחר? רק רציתי לשאול ממתי את עובדת פה?" שאל שגיא עצבני טיפה, לא מובן ממה? מהתגובה או מהאוירה?
ליגל האדימה טיפה וענתה "אל תדאג אני אשלם לה טיפ"
לונה עצרה את עצמה מלהתפרץ וצעדה במהירות למטבח מזכירה לעצמה שהכול לטובה.
חלק מאמונה : הכול מה' הכול לטובה, כל מה שה' עושה הוא רק לטובתנו.
כל הערב לונה התעסקה בלמלצר וניסתה להתעלם מהמבטים החמודים ששלח אליה שגיא בתקווה שתגיב לאחד מהם.
לונה סיימה את שולחן שלה והבוס שיחרר אותה.
היא עשתה קוקו חדש והוציאה שיערות קטנטנות לפני האוזניים ונראתה חמוד.
שמה ליפגלוס ורדרד והתיזה על עצמה דורדוראנט ולקחה את התיק.
היא יצאה מהיציאה האחורית ועצרה את עצמה שנייה מהתנגשות עם בחור.
"שגיא, הבהלת אותי" אמרה לונה בעצבנות כשזיהתה שזה שגיא.
"מצטער, מה יש עצבנית" שאל בדאגה.
הוא ידע שזה קשור למה שקרה בפנים.
"אל תתייחסי אלייהם הם תמיד כאלה".
"טוב" ענתה לונה והתקדמה.
"איפה השירותים?" שאל לפני שהלכה.
"תפנה שמאלה מכאן" אמרה לונה והצביעה לעבר פחי הזבל.
"את הולכת לבד?" שאל פתאום.
"כן, רגילה לזה" ענתה ורק רצתה להתרחק ממנו.
"אני אלווה אותך, לא בסדר שבחורה יפה כמוך תסתובב לבד במקומות כאלה".
לונה הסמיקה טיפה מהמחמאה ומהדאגה שבפניו.
היא לא רגילה להתרגש ממילים כאלה אבל כשהוא אמר את זה היה במילים קסם משלהם עם הגומה העמוקה שלו שביצבצה באמצע כל משפט.
"חשבתי שרצית ללכת לשירותים?!" התקילה אותו.
שגיא גירד בראשו ועשה פרצוף מובך.
הוא נשך את השפתיים ואמר "זה היה בשביל לדבר איתך".
היא נשארה אדישה לא רצתה להראות שהמילים שלו גורמות לה לגסוס מבפנים.
"אוקיי" היא ענתה בקלילות וצעדה לתחנת האוטובוס שעמדה כעשרה מטרים לפנייהם.
שגיא הצחיק אותה כל הדרך כשסיפר לה על האחים הקטנים שלו שהרסו לו את הבוקר.
"אחד יוצא מהבית עם גרביים שונות, אחת קטנטנה מתרוצצת בחדר שלי בתחתונים מחפשת את השמלה הורודה שאמא קנתה לה.."
לונה צחקה כל הדרך וסלחה לו על המבוכה שגרם לה מקודם.
הקו הגיע והיא עלתה עליו.
"תמסור להם דרישת שלום ממני" אמרה בחיוך רחב והדלת נסגרה.
*****
שגיא חייך בחזרה ונשארה לו התמונה שלה מחייכת והדלת נסגרת אחריה.
'אחי אני מקווה שאתה לא מתאהב' דאג הקול החכם שבפנים
"אחי תרגע אני יודע שהיא דתייה" ענה לעצמו בקול וחשש שמישהו שמע אותו שלא יחשיבו אותו כמשוגע.