מעליות
~דלת המעלית נפתחת. ~בניתוח פותחים לו את הלב. ~אני נכנסת פנימה ~ועכשיו הם מכניסים- פינצטה, מלחציים, סכין, וצמר גפן לספוג את הדם. לתוך הגוף שלו.
~הדלת ממתכת נסגרת ~והם סוגרים את המלחציים על העורק.
~אני מביטה: 1… 2… 3… קומות. ~הנשימה שלו מאיצה. "הדופק גבוה ב-2.5… 4…" המתמחה קוראת בקול. ~מישהו מושך את המעלית למטה. אני מתרגזת. אני רואה את המספרים של המעלית יורדים למטה: 7… 6… 5… ~"הנשימה שלו מתחילה להאיט. ב3 שניות… עכשיו 5… 8…" הם מאבדים את הדופק. ~אני רוצה לבכות. ~אבל הם לא יבכו איתי.
~חבורה של רופאים נכנסים במהירות למעלית. הם לוחצים על קומות – 1, 2, 3. ~"אחד, שניים, שלוש!" קורא המנתח כשבידיו המצמד החשמלי.
~כשהם יוצאים מהמעלית אני לוחצת חזק על הכפתור 10 בתסכול. קומת הניתוחים. הידיים שלי רועדות. ~גם הידיים של הרופא רועדות, מההדף. גם הידיים של המטופל רועדות, מהחשמל.
~כשאני מגיעה אל הקומה, אני תוהה לאן הוא הגיע. האם גם הוא הגיע לקומה הזאתי? או שהמעלית שלו לנצח עצרה.
תגובות (3)
זה מסורבל לי קצת
רעיון מיוחד, מעניין. אבל באמת קצת מסורבל בעינים
מעניין אם יותר רווחים היו עובדים פה