אגם בנעלים של סינדרלה-חלק ט"ז עונה 2

קירות לבנים כיסו את הכל. ספות עור שחורות הודבקו לקירות החדר. ותמונה של פרח גדול אדום ניצבה מעל הספא. מול הדלת ניצב דלפק לבן, הכל קרן עניים. ניגשתי לדלפק גבר בגיל העמידה ישב על כיסא והביט בעניין במחשב. הוא הקליד בזריזות, ולא הרגשתי נעים להפריע לו אך בכל זאת הפרעתי. "סליחה?" הוא הרים את ראשו, מעט כמתים עיטרו את פניו, הוא הביט בי ממשקפיו עבי העדשה. "שם?" זעתי באי נוחות אל אמרתי. "אגם." הוא הביט והקליד במחשב "חדר 303" הוא המשיך להקליד ואני הודתי לו וניגשתי למדגות. שטיח שחור נפרס עליהן. עליתי בזריזות והגעתי למסדרון ארוך שבסופו קיר זכוכית. עברתי בין החדרים 301 302 הרגשתי התרגשות. 303 הנכתי את האגרוף על הדלת, ונקשתי נקישות אחדות. "פתוח" שמעתי את קולו של ג׳ון. פתחתי את הדלת בתנופה.ג׳ון ישב מול מחשב דקיק והקליד מבלי להרים את הראש. רק כשדיברתי הוא קפץ. "ג׳ון." עכשיו ראיתי את פניו אלו היו פנים עם מסכה. קפצתי בבהלה וברחתי מהחדר,פתחתי בתנופה עוד דלת וגם שם ישב עוד ג׳ון עם מסכה. הרגשתי שאני הוזה שנכנסתי לעוד אחד מהסיוטים שלי. צווחתי בכל כוחי ומכל הדלתות שהותבעו בקירות יצאו ג׳ונים. עצמתי את עניי ופקחתי, הכהתי בכח בראשי. אך זה כאב. "מי מפה ג׳ון?" צעקתי כולם הרימו את הידיים. "אני מתכוונת לא בתחפושת!!" התעצבנתי. שוב כולם הרימו את היד. הם הבינו שאני משתוקקת לג׳ון ורוצה להיות איתו. וכנראה הם רצו אותי. "תעמדו כולם בשורה!" הרגשתי כמו מפקדת. מישהוא שרק הסתובבתי לכיוונו הוא חכח בגרונו והוציא קול זהה לזה של ג׳ון "יפה לך קשוח." סובהתי את ראשי בעצבים וחיכיתי שהשורה תיהיה מסודרת. הורדתי את הטבעת מהעצבא שלי והתחלתי לענוד על הזרתות. באמת לאף אחד זה לא התאים מלבד אחד שזה נכנס במדויק, הוא הוריד את המסכה ואני חייכתי.