הפנטזיות שלי – פרק 1
התייסרתי בזמן שחיכיתי לאוטובוס שייקח אותי חזרה לפנימייה, קיוויתי שאוכל לכתוב עוד אבל בקושי היו לי אחוזים.
אבל, עכשיו אני כותבת בסיכון – המדריך יכול לקחת לי את הפלאפון מחר בבוקר אם הוא יגלה שעכשיו בעצם אני לא ישנה.
בכל זאת, אני אקח את הסיכון ואמשיך.
היה לי חשק כזה עז לכתיבה לפניי כמה שעות, ולמזלי עדיין נשאר, אבל לא חזק כמו אז.
אז בעיקרון כל החג התגעגעתי מאוד לים, בקטע מוזר, כי אף פעם לא התגעגעתי ככה למישהו, חוץ מהכלב שלי… ושלא תחשבו על זה ככה, מישהו שאני מתגעגעת אליו ככה, הוא במעמד מאוד מכובד אצלי! אני מתה כבר שיהיה בוקר, ושאני אוכל להגיד לו "בוקר טוב" ולחייך אליו ולראות את החיוך שלו.
עכשיו הבנות בחדר שלי משחקות אמת או חובה, אין לי כוח להצטרף אליהן, בא לי נורא לכתוב!
כשעליתי לאוטובוס, לירן התיישב לידי, והאמת? לא הרגשתי אי – נוחות כזה גדול כמו אז, כשבאמת היה לי קצת קשה להיות לידו, דווקא היה לי נחמד. עד שהוא שם עליי ראש. לא כל כך היה לי נוח. בסך הכל, הוא בסדר עכשיו.. הוא עזר לי לקחת את המזוודות עד לחדר שלי.
אוף. מאוד רציתי לראות את ים לפניי שאני הולכת לישון. טוב נו.. לפחות הוא אמר לי לילה טוב, בוואטסאפ.. אבל עדיין!
הוא אמר לי שהוא התגעגע אליי, והרגשתי שאני מסמיקה..
התחלתי לדמיין שאני שוכבת על המיטה והוא נכנס לחדר, ומתכרבל איתי בשמיכה. אני מרגישה בעננים עכשיו!
בא לי בוקר, בא לי בוקר, בא לי בוקר!
לילה טוב…
תגובות (1)
זה ממש חמוד. וזה כתוב כאילו זה באמת יומן של מישהי שכותבת אותו עכשיו בזמן אמת. תמשיכי!