אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 39

התחלנו בנחיתה, כשלאט לאט רואים יותר את וונציה.
"את באה איתי לצחצח שיניים?" שאלתי את לורן, אחת החברות של דניאלה
"בואי" אמרה לי והתקדמנו לעבר השירותים
"יש לך מברשת?" שאלתי אותה
"כן, אני רק צריכה למצוא אותה" מלמלה וחיפשה בתיק שלה,
"שיט" אמרה
"מה?" שאלתי
"שחכתי את המשחה בתיק של ג'ייק"
אמרה בתסכול
"את יכולה לקחת משלי" הצעתי לה
"תודה" אמרה בנימוס ושמה לעצמה משחה, צחצחנו שיניים ויצאנו מהשירותים
"כמה זמן לקח לכם?" שאל ג'ייק
"המשחה נשארה אצל מישהו" אמרה לו בחיוך
"אופס" גיחך "ציחצחת?" שאל דור
"ברור! ואתה?"
"גם" ענה לי והמשכנו לאסיפת מזוודות
לא לקח הרבה זמן עד שיצאה המזוודה שלי,
לעומת זאת, המזוודה של דור יצאה אחרונה.
"כמו תמיד" אמר כשראה אותה
"מה כמו תמיד?" שאלתי
"המזוודה שלי תמיד מגיעה אחרונה או לא מגיעה בכלל, זה תמיד ככה" סיפר לי
"טוב, אז תיקח אותה ונצא לכולם" אמרתי לו והוא הוציא את המזוודה שלו אל העגלה
"רוצה לשבת?" שאל
"אוקיי" אמרתי בחיוך והתיישבתי על המזוודות בזמן שדור הסיע אותנו החוצה
"הלו ונציה!" צעקתי כשיצאנו, כמה אנשים הסתכלו עליי כמו אל מוזרה ודור רק צחק
"מה את מטורפת?" שאל אותי דן כשהתקרבנו אל כולם
"זה הרגיש לי נכון" אמרתי לו
"שתהיו בריאים שניכם" מלמל.
"פיאצה סאן מרקו" אמר דור לנהג והתחלנו בנסיעה "גרטציה" אמרתי לנהג ושילמתי לו, "אז איפה אנחנו?" שאל דור "בכיכר סאן מרקו" אמרתי לו "ומאיפה את יודעת איטלקית כל כך טוב?" שאל "בזמן שאה ישנת אני קצת למדתי ושיננתי" אמרתי לו בחיוך גדול "אוקיי" צחק "לאן נלך?" שאל "בוא נלך למגדל הפעמונים" אמרתי לו והלכנו לכיוון "איפה מתחיל התור?" שאל "נראה לי שכאן" אמרתי "סליחה? פה זה התור למגדל הפעמונים?" שאל דור באנגלית "סי" ענה האיש ונעמדנו "אוי זה ייקח שעות" אמר דור "תחשוב חיובי" אמרתי לו וראיתי שהתור מתקדם.
"עוד כמה אנשים?" שאל דור, אנחנו עומדים בתור המעייף הזה כבר יותר מחצי שעה. "שבעה" קראתי בהתרגשות "עוד מעט אנחנו" אמר לי ונישקתי אותו קצרות. התור זז עוד פעם והגענו לתחילתו, ואפילו נכנסנו אחרונים! עלינו למעלה, כשפחד משתלט עליי לאט לאט "דור?" שאלתי "כן?" "אני מפחדת" הודיתי "אני פה, לא יקרה לך כלום" הרגיע אותי.
"אוי לא" קראתי כשראיתי את הנוף, הרגשתי סחרחורת נוראית, "תירגעי" אמר לי דור והחזיק אותי "תסתכלי לי בעיניים" אמר "תסתכלי לי בעיניים" חזר על מילותיו כדי שאתרכז "כן?" שאלתי אותו "תירגעי, לאט לאט" אמר לי והתחלתי להירגע, להתרכז בעיניים שלו, העיינים היפות שלו "עכשיו, שלוש… שתיים…. אחת" אמר וריסק את שפתיו על שפתיי "תודה" אמרתי לו כשהתנתקנו. צילמנו כמה תמונות וביקשנו מזוג אחד לצלם אותנו ביחד וירדנו, התור בהחלט היה יותר ארוך מהביקור.
"מה השעה?" שאלתי את דור כשיצאנו "12:50" ענה לי "אנחנו חייבים לחפש מקום עם ווי-פיי" אמרתי לו "זה בסדר" אמר לי "יש לי חבילה" הוסיף "אז תתקשר לדן" אמרתי לו ונתתי את המספר "הלו?" שאל דן "היי, זה אנחנו" אמרתי לו "איפה קבעתם להיפגש?" שאלתי "אתם בכיכר סן מרקו?" שאל "כן" עניתי "אז זה ממש ליד" אמר לי ונתן גם את השם "טוב, אנחנו בדרך" אמרתי לו ויצאנו לחפש "סליחה? איפה פה זה המסעדה הזאת?" שאלתי באנגלית והראיתי לאחד האנשים שראינו את שם המסעדה שהכתיב לי דן "בצד השני של הרחוב, מספר 25" הסביר לי "קרוב?" שאלתי "חמש דקות ברגל" אמר והתחלנו ללכת, אחרי עשר דקות ראינו את דן עומד בכניסה למסעדה "היי" אמרתי לו "היו לכם בעיות להגיע?" שאל "לא, הכל בסדר" עניתי לו ונכנסנו, רואים שכולם שם חוץ מלורן וג'ייק.
"אני אומרת שקודם נלך למלון, להתרענן קצת ואז נמשיך לטייל" הבעתי את דעתי בוויכוח שהתנהל מסביב לשולחן, האם ללכת עכשיו למלון, להכניס את המזוודות לחדרים שלנו ואז להמשיך לטייל, או להמשיך לטייל ובערב לקחת את המזוודות "מה זה משנה?" שאלה רונה "יש לי דברים שבירים ואלקטרוניים בפנים, אני מפחדת להשאיר את זה איפה שהוא במלון" הסברתי לה. "אז בואו נלך למלון" אמרה "אבל אנחנו עוד רוצים להסתובב" אמרה לורן "לי אין בעיה להעלות לכם את המזוודות גם" אמרתי "זה אפשרי?" שאלה את דן "כן, אבל אתם תצטרכו לחתום כשתגיעו" אמר דן "זה כבר בסדר" התערב ג'ייק "אז זה מה שנעשה" אמר אוליבר ונסענו למלון, דוד וחברה שלו ליה ולורן וג'ייק נשארו בזמן שאנחנו הלכנו למלון.
"וואו" היה הדבר היחידי שהצלחתי להוציא מהפה כשראיתי את החדר שלנו "נכון?" שאל דן "כן, האיש של המזוודות כבר יגיע?" שאלתי "כן" ענה "אז ביי" אמרתי לו והוצאתי אותו מהדלת "אני לא הולך עד שאנחנו קובעים משהו" צעק מבחוץ "למה?" שאלתי כשדור פתח לו את הדלת