הלב מתעקש עלייך -פרק 22
"אמה.. את רוצה שאני אכנס לבדוק אם הם אצלי?"
"ואם הם שם..מה תעשי?"
"אני לא יודעת.. את בעצמך אמרת שאת לא רוצה לראות אותם בזמן הקרוב.. אני אגיד שהלכת אל רויטל ושאני לא יודעת איפה היא גרה ואז תוכלי להכנס אליי."
"לא, אני אעמוד מולם פנים אל פנים."
"אמה.."
"לא,מישל.. אני חייבת לעשות את זה"
דפקנו בדלת, ההורים של מישל פתחו את הדלת. "שלום.."
"אמילי!" אימא שלי קפצה מהספה ורצה לחבק אותי. היא נראתה הרבה יותר טוב.. היא כבר לא בכתה, העיניים שלה כבר לא היו אדומות, היא התנהגה כמו כל אימא אמיתית.
התנתקתי מהחיבוק שלה. "אני ביקשתי משהו לא? אני ביקשתי שלא תבואו לחפש אותי נכון? אני רוצה להיות כמה שיותר רחוק מהבית כרגע."
"אמילי קנלה! את חוזרת ברגע זה הביתה."
"לא! אני רק רוצה להתרחק מהבית עכשיו."
"לא.. את באה עכשיו הביתה!" אמר אבא שלי ותפס אותי בידי. הוא התחיל למשוך אותה לכיוון המכונית.
"תעזוב אותי! אני לא רוצה לראות אותך בזמן הקרוב בכלל! תעזוב אותי!!!" נאבקתי בכל כוחי.
"אני מצטערת שנאלצתם לראות את כל זה" התנצלה אימא שלי ונכנסה לתוך המכונית.
אבא שלי נעל את הדלתות והחלונות. "אני שונאת אותכם. זה לא שאני אתחתן עם ג'ייק או משהו.. אל תדאגו.. לא ב-5 שנים הקרובות!!! אנחנו רק חברים! לכם לא היו חברים בגיל הזה?"
"הזמנים היו שונים.. היום לבנים יש רק דבר אחד בראש."
"גם לנועם היו עד גיל 15 יותר מ-10 בחורות.. אני בטוחה בזה! ואני די בטוחה שאם הוא היה עדיין בחיים הוא עדיין היה רווק והיה מחליף חברה כל חודש"
"קצת כבוד למתים!"
"לבנים של היום יש רק דבר אחד בראש… אז גם לנועם זה היה ככה אם הוא היה חיי."
"אמילי ג'ניפר קנלה!"
"אני גם יכולה להשתמש בשמך המלא אדם בינימין קנלה!.. מה זה אומר שיש לי יותר כוח?!"
"אמילי ג'ניפר קנלה, מובן לך שאת לא נפגשת עם ה…ה….ה..רודף שמלות הזה יותר בחיים.."
"אתה לא מכיר אותו מספיק כדי לקבוע אם הוא רודף שמלות או לא!!"
"ואת מכירה אותו מספיק?!"
"אני אכיר!"
"תפסיקו לריב שניכם! אני לא מרגישה טוב בגללכם.. כואב לי הראש"
"אני מצטערת אימא,אני לא רוצה לריב בכלל אבל אבא כ"כ עקשן שהוא מכריח אותי לריב"
"אני לא רב איתה.. היא רבה איתי."
"שני תינוקות.. תחזור אתה לגילה.. תרגיש שוב את ההורמונים,את אהבת הנעורים… ואת.. תתבגרי קצת, את לא יכולה לברוח מהבית בכל פעם שקצת קשה. את בעונש..אבל את יכולה להפגש עם ג'ייק רק שעתיים ביום.. מובן?! זה מקובל על שניכם?"
"בערך.." סיננו ביחד.
"איך שהגנים עוברים בינכם.."
"אבל אימא.." נזכרתי ב-21 לספטמבר ".. אני עדיין יושנת אצל מישל ב-21 לחודש נכוון?"
הייתה שתיקה ממושכת באוטו.. ההורים שלי החליפו בינהם מבטים וזה רק הלחיץ אותי יותר.
תגובות (3)
בקר טוב רונית אהבתי את הסיפור המקסים שלך ♥
שיגידו שכן!!!!!!!
תמשיכי!!!
תמשיכי!!!