נון סטופ – פרק 10 – הסתבכות

הכל קרה כל כך מהר…
מעדתי… עצמתי עיניים ומיד פתחתי אותם… ראיתי אותה רצה אליי… רגע אחר כך ראיתי את הסכין יורד לעברי… בסוף הוא נפל על החולצה…
היא הייתה עליי ולא יכולתי לקום. זאת הייתה מלכודת.
"מה את עושה?!" צרחתי.
"מצחיק שאתה שואל." היא גיחכה, ופתאום נהייתה רצינית וצעקה. "אתה יודע!"
"מה אני יודע?!" לא האמנתי שהגעתי למצב הזה.
"כלום לא יעזור לך עכשיו. אתה יודע שאתה הולך למות עכשיו!" אמרה.
לא הצלחתי לנשום. "מה?" בלעתי את רוקי. "מה את רוצה ממני? יש לך טעות! תעזבי אותי עכשיו!" צווחתי.
"תסתום כבר!" צעקה ולקחה את הסכין.
"בבקשה תעזבי אותי, זה לא אני! מה פתאום את רוצחת?!" התקפלתי.
היא גלגלה עיניים. "אתה לא מהסוכנות?"
"איזה סוכנות?! תעזבי אותי כבר!!!" נאנקתי.
"מהסוכנות? C.o.o?"
"לא! מה פתאום! אין לי מושג על מה את מדברת!"
"לא מאמינה לך."
"למה?!"
"אם אתה לא מהסוכנות, אז איך בדיוק מצאת אותי?" שאלה. לא האמנתי שהיא שאלה את זה. מה, היא רצינית? רגע… בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה, באמת לא שמתי לב לאן אני הולך, הרגליים הובילו אותי לכאן. אני לא חושב שאני זוכר שיש בכלל יער בעיר שלי… או… אולי כן? לא, אני לא חושב. לא יודע. אני כמעט בטוח שאין. רגע, זה באמת מאוד מוזר. אז איך הגעתי לפה?
קטעה את מחשבותיי ירייה. אני והיא הבטנו באחת מהמקום שבו הגיעה הירייה. היא נפלה חצי סנטימטר ליד היד שלי. אני כמעט בטוח שהכדור פגע בי. הרגשתי כאב.
ראיתי גברים בחליפות שחורות מתקרבים אלינו עם אקדחים. הרגשתי את הנערה שהייתה מעליי קמה מיד ואומרת, "או-קיי, אני מאמינה לך. אבל… לא משנה מה יקרה עכשיו, אתה בתוך זה. אתה בתוך העניין, ושום דבר לא ישנה את זה."
התחלתי לרוץ אחריה. שמעתי יריות ועצים נופלים. הם כמעט נפלו עלינו. אבל אז הבחנתי בבעיה נוספת, חמורה הרבה יותר.
דיממתי.