התגלות הקסם: עולם חדש (וואן-שוט שלי)- חלק 1- איש זאב באיי האמזונות

הדבר האחרון שקאלין חשב שיקרה לו, קרה.
הוא מצא את עצמו מתהלך ביערות הפראיים שעל אי האמזונות, לא מאמין או בטוח שזה באמת קורה לו. ליבו דפק בחוזקה ושמיעתו התחדדה עוד יותר, כאשר שם לב לסביבה הרחבה והגביר את ערנותו.
הוא שמע על זן האמזונות מאחד מחבריו שמבין בזה, ומאז התפלל שלא לפגוש באף אחת מהן.
הן ידועות בשנאה ובסלידה העזה שלהם לגברים, ועם זאת, באהבה הבלתי נדלית שלהם לבעלי החיים, המשמשים בשבילם כבני בית ומשפחה, והיחידים שעליהם הן יכולות לסמוך. על אי האמזונות יהיה אפשר למצוא כמעט את כל בעלי החיים הקיימים בעולם, מפילים ועד עכברים, ומאריות ועד נחשים, והם- אפשר לסמוך עליהם שלא יהיו לצד האורחים הלא רצויים, כמוהו.
אבל קאלין הוא איש-זאב, וזה כנראה הקלף היחיד בשרוול שלו שיעזור לו בהישרדות על האי, עד שימצא לו דרך לחזור הביתה.
הוא קפץ על ארבע. פרווה חומה שהתאימה לשיערו צמחה על כל גופו והסתירה את בגדיו. עיניו הצהובות הבזיקו באור היום. ציפורניו התארכו והתחדדו והשתנו לטפרים מאיימים. זנב ארוך צמח מתחת לגבו התחתון. שמיעתו וראייתו התחדדו עוד ועוד, חוש הריח שלו השתפר עד מאוד, והוא קיווה שהשינוי באמת יעזור לו בסבכים הפראיים של האי.
בצורת הזאב שלו המשיך לפסוע, הפעם ברוגע ובשלווה, וניסה לגשש את דרכו לכיוון הנכון. כמובן, הוא לא ידע מה הכיוון הנכון בשבילו.
האם זה הרחק ממשכני האמזונות? האם הרחק מבעלי החיים שעלולים לגלות את זהותו האמיתית? האם קרוב לחוף, שם אפשר להבחין בכלי שיט רחוקים שיוכלו להוות לו כיציאת חירום בשבילו?
הרבה אפשרויות עומדות בפניו, והרבה דרכים בהן ימצא את דרכו, אבל אף אחת מהן לא בטוחה לגמרי בשבילו, והייתה לו הרגשה שהמסע שלו הביתה יהיה ארוך יותר מכפי שהוא אמור להיות.
קודקוד ארמון האדמה הגיח מבין העננים הנקיים שבשמיים, ועליו, התנופף ברוח דגל תכול. זה היה סימן שהוא מתקרב לשטח האמזונות, והוא לא היה בטוח מה עליו לעשות.
בצורה החייתית שלו עוד יש לו אפשרות להיטמע מבלי לעורר חשד, אבל ברגע שיקרה משהו שיעורר את החושים שלו, הוא עלול לאבד שליטה ולהשתנות בחזרה, וזה- מזה הוא היה צריך לחשוש.
עלתה בו תיאוריה שקיווה שנכונה.
האמזונות הולכות מדי פעם לעולם בני האדם, יוצאות מהאי שלהן, ועושות- מה שהן לא עושות. זה אומר שיש להן ספינה או כלי ניידות כזה או אחר, שאם הוא יצליח לעלות עליו, הוא יצליח לחזור הביתה.
הביתה. הוא יעשה כמעט כל דבר בשביל לחזור הביתה.
הוא המשיך להתקדם והאופק המיוער התפרס וחשף לפניו כמעט את כל הארמון כולו. ארמון מעוטר בנציבים ומגדלים ארוכים, קירותיו בצבע חום-זהוב מט, והוא מוקף בשווקים, במות, ודרכים מגוונים שמזכירים עיירות קטנות מתקופת יוון העתיקה.
משהו ברקע תפס את זווית מבטו. זו הייתה בחורה צעירה, בת שמונה-עשרה, הוא שיער, מה שאומר שהיא קטנה ממנו רק בשנה, והיא החליקה על חבל לבן מאחד מחלונות הארמון, למטה, אל הקרקע. שיערה היה שחור וארוך, עורה בהיר ושזוף לא יותר מדי. היא לבשה שמלה לבנה מבד עדין שהגיעה עד לברכיה, ומחזה הבריחה שלה סקרן אותו מאוד.
אולי היא תהיה המפתח שלו חזרה הביתה.