עורבים שחורים- 3

ריקו התאמן עם סאם בשטח הפתוח שליד המפלים. שוב. כבר בקצב קבוע הם מתאמנים בכל בוקר מאז חזרתו. עכשיו שאלי גירשה אותו כדי להיות לבד, הוא הרגיש את הדחף להחזיק חרב ולשמוע את רעש קרקושי המתכת רק גובר עוד יותר בתוכו. זה הכאיב לו פיזית לעזוב אותה, כאילו העבר עלול לחזור על עצמו בחזרה.
סאם צעקה לו משהו והוא מיהר להנמיך את ראשו לפני שחרבה כמעט וכרתה אותו ממקומו, מתכופף בתנוחה סיבובית ובועט ברגלה. הוא הפיל אותה על גבה והניף את חרבו כדי להכות לפני שהיה לה בכלל הזדמנות להגן על עצמה, אך היא היתה מיהרה ממנו וחרבה התנגשה בשלו, הודפת אותו אחורנית ומעניקה לה עוד כמה שניות כדי להתרומם ולחזור לתנוחת הגנה.
הרעש הדהד באוזניו, מצטלצל כמה פעמים עד שהוא הרגיש זה היה הדבר היחיד שהוא הצליח לשמוע והחזיר אותו אחורה, עד לרגע שבו הוא כבל את אלי בנוצתה ושלף את הבקבוקון הירוק החולני…
*
"את מכירה אותי, את יודעת את זה!" הוא צעק עליה, מבטו מלא בתחינה וכעס ותחושת אכזבה.
היא אכזבה אותו.
הוא צפה בה בזמן שניסתה לקום על רגליה, מאמצת את כל שריריה כדי להתנגד אל הלחש שכבל אותה למקומה. זעם ניבט אליו מעיניה בזמן שרטנה ונאנחה.
"את לא רואה שזו רק עוד הוכחה לכך, הנוצה הזאת? שום עורב לא יוותר על אחת הנוצות שלו, ורק הוא יכול להוריד אותן… למה את לא מנסה להיזכר?!"
הוא לא ידע מה גרם לה לדבר, התסכול שהוא הפגין או זה שהיא וודאי חשה בעצמה. "אני יודעת שאני מכירה אותך, בסדר! ראיתי אותך… אתה היית באחת התמונות שבאלבום שלי, איתי; היינו ליד מפל. ראיתי את הכנפיים השחורות שלך ואז נעלמת מהתמונה, כאילו זה היה סתם תעתוע של העין." הוא הופתע שהחיזיון שלו הופיע דווקא בתמונה ההיא, אך גם הבין לגמרי למה. זו היתה התמונה שהיא הכי אהבה. הוא ידע כי היא דיברה עליה כל היום באותו זמן.
הוא התקרב אליה לאט, משועשע מעט מכך שהקרבה גרמה לה לאי נוחות.
אלי החדשה שעשעה אותו יותר מאלי הישנה, למרות שהדמיון לא היה רחוק כל כך.
"זה לא כזה מפחיד כמו שזה נראה," אמר וניער את הבקבוקון הירוק שבידו. "אני מבטיח לך. את רק צריכה לשתות. לא היית רוצה לקבל את הזיכרונות שלך בחזרה? את יודעת שאיבדת אותם…" הוא צפה בהבעתה משתנה, מתרככת מעט למשמע המילים.
ריקו ניחש שהיא לא הרגישה זאת, אך הוא שיחרר אותה מין הכבילה כבר ברגע שבו היא דיברה על התמונה. הוא השתדל שלא להסגיר את זה, בעיקר בגלל שהיה צריך את הכניעה השקטה שלה כדי לשכנע אותה שתשתה, וגם כדי שלא תברח לו.
הוא ירד על ברכו ופתח את הבקבוקון, מתקרב אליה ומטה אותו אל פיה שהיה פתוח מעט למענו. היה משהו כואב בקרבה הזאת, להיות קרוב אליה כל כך כמו שרצה אך לא להיות מסוגל לנשק אותה.
היא לגמה את כל הבקבוקון בצייתנות. בדיוק כששפתיה עזבו את קצה הזכוכית עיניה התערפלו והיא איבדה את הכרתה, כשהוא ממהר לתפוס בראשה כדי שלא ייחבט ברצפה.
הוא הרים את גופה העדין ולקח אותה אל חדרה, מניח אותה על מיטתה הרכה והתיישב, מחכה בסבלנות עד שהיא תתעורר…
*
סאם חבטה עם הקצה השטוח של חרבה בבטנו בעוצמה, גורמת לו למעוד.
הוא התנער מהזיכרון וצפה בחרבו עפה מידו גבוה באוויר ונחה על חודה כמה מטרים לידם. זו היתה חתיכת מכה.
ידיו החזיקו את בטנו בעוד הוא משתעל בכניעה ויורד על ברכו. היא הניחה את חרבה וניגשה אליו, ידיה אוחזות בו בכתפיו בעדינות אך גם בחוזקה, וסאם אכן חזקה. "אתה לא מרוכז ריקו, מה מטריד אותך?" היא לא התנגדה לו בפעם הראשונה שהוא ביקש ממנה להתאמן איתו. היא ידעה שהוא רוצה להתחזק יותר כדי שיוכל להגן על אלי. כדי למנוע מהעבר לחזור על עצמו.
הוא היה צריך את זה כדי לשמור על עצמו שפוי.
לסתו התהדקה בזמן שהתלבט אם לספר לה. הוא לא הרגיש נוח בנושא הזה בשום אופן.
ריקו הביט בשמיים. כבר מבלי לשים לב היום שהיה עד לפני כמה רגעים תחילתו של הבוקר הפך לצהריים, והיתה לו פגישה עם אלי. הוא הרים את עיניו אל סאם. "אני צריך ללכת. ניפגש מחר?" הוא אמר את החלק האחרון בשאלה, מוודא שהיא תהיה כאן באותה שעה גם מחר. היא נאנחה והנידה בראשה לאישור.
"אתה צריך לדבר איתה, לפחות. על תיתן למה שקרה להישאר בעבר, אחרי הכל אנחנו צריכים ללמוד מזה, לראות מה היא זוכרת על מי שחטף אותה." ידה נחה על לחיו וליטפה אותו ברכות. היא יודעת שהוא כבר לעולם לא יהיה שלה, אך זה לא אומר שהם לא יוכלו להיות ידידים יותר.
"אני יודעת שאתה לא רוצה לעשות את המשימה הזאת, אך אין כל כך הרבה ברירות. אולי הם גרמו לה לנזק כלשהוא שהיא לא מספרת לך עליו בכלל? הזקן הזהיר אותך כבר אז, לקיחת זיכרונות זה החלק הקל, להחזיר אותם ולהישאר שלם… זה כבר החלק הקשה יותר. תתאפס על עצמך ותציל את החברה שלך לפני שמשהו יקרה, ואז אתה תאלץ לחיות עם חרטות במשך שארית חייך על כך שלא פעלת בזמן."
המילים שלה חלחלו לתוכו במכה, חורצות את ליבו ומשאירות בו סדקים עמוקים כל כך עד שהוא עלול להישבר אם היא תמשיך לדבר.
הוא רצה להגיב לה משהו שנון חזרה, אך הרגיש איך פיו מתייבש. הוא בקושי הצליח לנשום מבלי להרגיש את האוויר שכנס מעיק עליו.
סאם נדה בראשה. חלק משערה השחור היה קלוע לצמות דקות, בנוסף לשתי צמות שהיו ארוכות יותר משאר. זה קרה באימונים הראשונים שלה עם ריקו. הוא לא היה מרוכז וחתך חצי משערה, וכשפיזה אותו היא שמה לב ששתי חלקים משערה נשארו ארוכים יותר משאר. הוא התנצל והציע לחתוך אותם כדי שהיו באותו אורך כמו השאר, אך היא דווקא האהבה את המראה.
כשהיתה רחוקה מספיק כנפיה נפרשו החוצה בזמן שהלכה והיא עפה לעבר הביתן שלה.
עברו להן כמה דקות לפני שהוא התרומם ממקומו שוב והחל לצעוד לעבר השדה, המקום שבו הוא ואלי קבעו להיפגש.
זה היה המקום שבו הם ערכו את הפיקניק הראשון שלהם, ומאז היא התאהבה במקום, בפרחים ובגחליליות הזוהרות בשעות הלילה.
כבר עשר דקות עברו. הוא אמר לעצמו שלא להתרגש מזה. היא אישה, ונשים מאחרות כל הזמן, אך לא אלי,
ועכשיו היא מאחרת, והוא לא אהב את זה.