רוח של זאב פרק 4: חלומות חצי הזאבה

פרק 4: חלומות חצי הזאבה

ג'ורדן קם מהמיטה באיטיות, משפשף את עיניו בעצלות ומביט ברחבי האוהל הגדול. ג'ו נרדם על המיטה ליד ושרה נרדמה במיטה מתחת לג'ו. הבוקר הפציע ויחד איתו הקרניים הראשונות של השמש. ג'ורדן היה חסר הכרה הרבה זמן. הוא יצא מן האוהל והביט בקרחת היער שבו המחנה ממוקם.
הוא התקדם קדימה והביט באוהלים. השמיים היו בצבע תכלת ועננים לבנים עטפו את השמיים, כמה מהעצים הסתירו מעט את הזריחה.
"בוקר יפה לא ככה?" שמע את קולו של האדם שהזכיר לו את שמו. הוא הביט לצד, האדם שהיה מולו היה בעל שיער בלונדיני עם בלורית קטנה עיניו החומות מביטות גם הם בשמיים. הוא לבש חולצה אפורה קצרה ודהויה ומכנס ג'ינס חום כהה. "השם הוא אנג'לו."
"עוד לא אמרתי לך תודה. הזכרת לי חלק קטן מהעבר שלי." אמר והשפיל מבט בעצב, "שטויות. כל מה שעשיתי היה להעיר את הזיכרונות הרדומים שלך בתת מודע, הכול יחזור לאט. אבל יחזור."
"פול. ג'ורדן פול זה השם המלא שלי." אמר ג'ורדן מבלי לשים לב אפילו, כמעין פליטה קטנה. אנג'לו פלט נחירה קטנה וצעד אל עבר הצוק ששרה תמיד אהבה ללכת אליו. ג'ורדן אחריו.
כשהשניים הגיעו אל הזיז אנג'לו נאנח, הוא התיישב עליו והביט ביער הגדול שעטף את המחנה. "אנג'לו?" אמר ג'ורדן והתיישב גם הוא על הזיז,
"אתה יכול להסביר לי את כול עניין הזאב הזה?" שאל בבושה מעט,
"אני מניח שכן, למרות שזה יחזור אליך מתישהו אבל בסדר." אמר והחל לספר לו.
_______
שרה התעוררה שוב בחדרה, מחובקת בחוזקה על ידי דודתה. לקח לה כמה זמן עד שפצחה קול מפיה.
"מה.. מה קורה פה?" שאלה והביטה סביב, הייתה חשכה וזרועותיה של דודתה היו עטופות על חזה. "ג'נט?" שאלה וניסתה להתנתק.
"ששש.. הכול בסדר."
היא לקחה תנופה ואזרה את כל כוחה וניתקה את עצמה מדודתה. "את.. את לא אמיתית. אני נטשתי אותך בבית ואני דיי בטוחה שאת מתה אחרי שהפרת פקודה מג'ייס או קייל." אמרה וחפנה את כף ידה בשערותיה האדמוניות.
"את מתכוונת אליי?" היא שמעה קול מוכר ומהחשכה יצא ג'ייס, שיערו האדמוני מסודר לבלורית קצרה ועיניו הכתמתמות מביטות בשרה, השניים היו נראים כמו אחים. היא רעדה מעט וצעדה לאחור.
"אתה.. אתה מת!" קראה, היא עטפה את עצמה בחיבוק עצמי. ראשו נד באיטיות. "חזרתי בגדול." הוא חייך מאוזן לאוזן, היא המשיכה לצעוד לאחור פסיעות קצרות ולפתע התנגשה בגוף חסון, היא כשלה קדימה והביטה בגוף שהתנגשה בו.
שוב האדם בעל הפנים הכהות והגוף בעל האיקסים, שרה כינתה אותו 'אדון האיקס'. היא גררה את עצמה בזחילה ופגשה את רגלו של ג'ייס, הוא הניף אותה לאחור והכה אותה בחוזקה, דם נטף מאפה וראשה התנגש ברצפה.
היא הושיטה את ידה לעזרה מדודתה אך היא מעכה את ידה ברקיעה עם כף רגלה. היא צרחה ודמעות ירדו מעיניה.
"שרה ווילאמס, בקרוב תחושי את נקמתי. ואני אלטף אותך ואתן לך להיזכר בנגיעות שלי." לחש ג'ייס והתכופף, הוא הניח את כף ידו וליטף את לחיה.
"את משקרת לעצמך שאת אומרת שאת לא מתגעגעת אליי, עובדה שאת עדיין חולמת עליי." הוא לחש לה באוזנה ונשק על לחיה. "סיוטים." אמרה שרה וקמה על רגליה.
"זה רק חלום, אתה לא אמיתי." היא התרכזה. "אני בטוח שניפגש בקרוב."
השלושה סגרו עליה ולא יכלה לזוז כלל לאף צד. אפילו לא חצי פסיעה. אדון האיקס אחז בפניה ומשך אותם לאחור מעט, חושף את הגרון שלה אל ג'ייס.
"ניפגש בקרוב." הוא נשק על צווארה ולאחר מכן שיסף את גרונה עם ציפורנו.

ג'ו עמד מול שרה שישנה, רואה איך היא מפתלת בפחד ולוחשת. לוחשת דברים לא מובנים.
"פנריר יהרוג בניו." הוא הבין רק את שלושת המילים הללו והיא התעוררה בצרחה, נוטפת זיעה.